אין לכם מושג מה הולך פה, אין לכם מושג מה מתרחש.

ואת האמת, גם לי אין.

ב2.11 עד ה4.11 היינו בטיול שנתי,ואת האמת, היה טוב לצפות לנורא מכל כי זה לא היה כלכך נורא כמו שציפיתי.

ביום הראשון היה מסלול קשה יחסית, בעיקר לאור העובדה שהיו לפני פרחות שהולכות כמו צב ובוכות על כל סלע,

הלכנו ליד נחל הגילבון והיה ממש יפה.

באותו ערב היה דיסקו וכולם רצו לראות את לב שר, יצא לי להקליט אותו במצלמה אבל בקושי שומעים אותו אז אני לא אעלה את זה לאנטרנט ];

ביום השני היה מסלול מאסטר כאפות [אפילו יותר מטלי ורז ביחד] ליד נחל הבניאס. המפל שלו נראה ממש קסום! [תמונות בהמשך],

בערב לקחו אותנו למאהל בדואי ולאחר שילדים כאפות ששומרים כשרות וחוזרים בתשובה ובשאלה כל שני וחמישי שאלו על תעודת כשרות ומסתבר שהיא פגה תוקף, אז לקחו אותנו משם לאיזה שווארמיה בטבריה, ואני לא אכלתי, כי, הנסיעות שם פשוט מעוררות בחילה.

ביום השלישי נסענו לבית קברות ליד המושבה כנרת וסיפרו לנו על חלק מהנפטרים, רואים שם את הכנרת בצורה מהממת [תמונות בהמשך],

לאחר מכן נסענו לחמת גדר ושם העברנו את רוב היום.

מאז הטיול אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, אני עצבנית בצורה מטורפת, כאילו שכל מה שממלא אותי זה שנאה וכעס, ואני אפילו לא יודעת בנוגע למה!

אני רק פוגעת בכולם, וכולם פוגעים בי, וזה מעגל ללא סוף וללא התחלה.

המפל באורך 10 מטר של נחל הבניאס.

הכנרת. צולמה מהבית קברות.

המישור שמעל לנחל הגילבון.

ולסיום, זוג מהחיות החרמניות שבחמת גדר: