מאירועי הפרק הקודם:
'' אז למה אתה פוגע בה?''
''היא פשוט לא הבינה נכון''
''כן בטח! '' מלמל לעצמו ניק בעצבנות.
''אז עזבת את רוז? '' , ''ניק..אני צריך למקלחת , רד ממני כרגע '' אמר ריאן ומיהר להיכנס למקלחת.
Nightmare of Sunday - פרק 11
לא יכולתי להירדם בלילה, חשבתי שאולי אני מגזימה ושזה רק נדמה לי שריאן בוגד בי.
היום הוא יום שיש, זאת אומרת שהיום שוב פעם יש איזה מסיבה טיפשית, חשבתי שאולי הפעם אלך.
בשבע וחצי בבוקר ניגשתי לקפיטריה ושלחתי לריאן הודעה שיפגוש אותי שם.
נשמעו דפיקות בדלת של החדר של סלסטה והיא מיהרה לפתוח.
''ניק?'' היא הופתעה ,''אני יכול להיכנס?'' שאל.
''קרה משהו? '' היא שאלה בדאגה ונתנה לו להיכנס, להתיישב על אחד הכיסאות אל יד השולחן.
''איפה כולן? '' שאל. הוא התכוון לשותפות שלה לחדר.
''יצאו לאכול ארוחת בוקר לפני השיעור '' ענתה והתיישבה על אחת המיטות של שותפות שלה.
הוא בחן אותה מכף רגל ועד הראש, היא נראתה כל כך שונה.
''נו ספר לי, מה קרה? ''
''שום דבר מיוחד פשוט רציתי לדבר איתך....עלינו '' הוא חייך אליה בעוד שהיא נבהלה קלות וליבה החל לפעום יותר מהר.
'' אתה בטוח שאתה בסדר? '' , ''אני רציני! חשבתי על זה הרבה לפני שבאתי לדבר איתך '' הוא התקרב אליה קרוב ומרוב הלחץ, היא קמה מהמיטה וניגשה לחלון.
''ניק אתה מלחיץ אותי '' היא לא הסתירה זאת, במיוחד כשכל פעם הוא התקדם יותר ויותר קרוב במסתוריות.
'' אני אוהב אותך '' הוא נשק רכות על שפתיה, ידו הימנית החלה בעדינות לרדת אל גבה התחתון ולהיכנס מתחת לחולצה.
''ניק...ניק..! '' היא ניסתה לעצור בעדו, אך הוא המשיך.
''תפסיק רגע!'' היא דחפה אותו קלות ממנה.
''מה קרה? את לא...'' , '' אני שמחה שנפתחת אליי ,באמת! אבל אני לא חושבת שאוכל לצאת אי פעם...לצאת איתך....'' הבהירה , '' אתה מבין...כל פעם כשאני נוגעת בך, אני מרגישה כאילו אני בעצם נוגעת בטום '' השפילה את מבטה, היא הרגישה רע אם זה שפגעה בו או אכזבה אותו.
'' את עדיין אוהבת אותו? ''
''לא, אבל...אני מצטערת ניק '' היא חייכה חיוך מאולץ שאומר הכול.
''תני לי הזדמנות , בבקשה '' לחש לאוזנה.
''תן לי זמן לחשוב על זה , טוב? '' היא לא רצתה לפגוע בו.
''אבי!'' שמעתי את קולו של ריאן מאחוריי וזה בהחלט היה הוא.
''אנחנו חייבים לדבר! '' אמר , ''בקשר לאתמול...'' הוא החל להגיד.
''ריאן-..'' , ''לא! תני לי לסיים'' הוא עצר בעדי והניח את ידיו על כתפיי מביט עמוק אל תוך עיניי.
''אני נהגתי אתמול לא נכון, ני עשיתי את העבודה עם רוז במקום לעשות אותה איתך ואני מצטער על זה...אני לא רוצה לריב איתך, את מאוד חשובה לי '' הוא השפיל את מבטו ועמוק בתוכי התחלתי להתרכך.
'' מה אני יכול לעשות בשביל לכפר על מעשיי? '' הוא הסתכל עליי במבט מתחנן, ''אני אמות אם לא תסלחי לי '' הוא הסמיק וכך גם אני.
'' פשוט תהיה כנה איתי '' אמרתי, התכוונתי לכך, רציתי שיהיה כנה איתי ולא ישקר לי.
'' אני מת עלייך '' הוא נשק על שפתיי ולמרות ששמחתי על זה שהכול בסדר, עמוק בתוכי הרגשתי שאני עשיתי טעות, הרגשתי חרטה קלה.
'' איזה חמודים '' נשמע קולו של ניק. הוא בהה בנו וחייך.
'' אני שמח שהכול בסדר אצלכם '' אמר, ''ותעשה טובה, קח את עצמך בידיים, הבחורה באמת נפגעה ממך,
אם לא תעשה זאת אז....אחרת אני פשוט אגנוב אותה ממך '' גיחך והסיט את מבטו אליי.
משום מה לבי החל לפעום מהר ונכנסתי ללחץ כאילו אלפי פרפרים היו בתוכי.
'' היית מת לנסות! '' זרק ריאן.
'' במקרה שלך, לי זה מאוד יצליח '' צחק ניק וריאן שלח לו מבט מאיים.
ניק רק אמר ''נתראה'' והלך. ואני? אני לקחתי את דבריו קרוב ללב.
ריס התהלך בעצבנות במחסן הנטוש הזה, טום לא היה בו וזה מה שהרגיז אותו.
''שאלום! '' חייך טום והוריד את המשקפיים מפניו, מגלה עיניים אדומות להפליא.
''איפה היית לעזאזל? '' שאל ריאן בתוקפנות.
'' טיילתי, הסתובבתי...בחנתי את המקום מקרוב...סרקתי אותו '' צחקק טום.
''אתה אידיוט?! ניק עלול לתפוס אותך, שלא תעז לעשות זאת עוד פעם ללא הסימן שלי! '' הזהיר ריאן.
'' אתה נלחץ יותר מידי '' מלמל טום באדישות והתיישב על המזרון.
'' מתי האדום הזה יעלם מעינייך? '' , ''שבוע..שבועיים '' ענה טום ונשכב על המזרון.
''אז איפה היית...רציני עכשיו? '' , ''תנחש בעצמך '' גיחך טום.
''הבאת לי אוכל? '' , '' הינה '' הוא הושיט לו שקית מלאה בסנדוויצ'ים ושתי שקיות קטנות של צ'יפס עם בקבוק מים.
''תודה'' מלמל טום.
'' תהיה זהיר עם סלסטה '' , '' אני רק רוצה להחזיר לה על מה שעשתה לי....ובקשר לבלונדה ריס,
אל תיגע בה...היא מתחילה למצוא חן בעיניי '' מה שאמר לו כרגע טום התחיל להדאיג את ריס.
זה מה שהוא לא רצה שיקרה.
'' אתה הולך למסיבה היום? '' שאלתי את ריאן כשכבר היינו בכיתה וחיכינו למורה.
''כן '' ענה והתיישב במקומו.
''אז נלך ביחד '' חייכתי והוא רק שלח לי ''טוב '' חסר הבעה. זה נשמע היה מאולץ.
הרגשתי כאילו שהוא שם על עצמו אלפי מסכות ומחליף אותן כל פעם.
בחוץ הוא נחמד והכול ובכיתה הוא קריר כמו גוש קרח. רציתי להעיף לו סטירה!
למה הבחורים שאני מתחילה לאהוב אותם, תמיד יוצאים כאלה דבילים?!
בערב באתי לחדרו של ריאן, אך מי שפתח לי את הדלת היה ניק. ריאן לא היה בחדר.
'' איפה ריאן? '' , ''יצא לבלות עם ריס...משהו בסגנון '' הוא ענה בהיסוס והתיישב על הכיסא ליד החלון, מדליק סיגריה.
''תחכי לו פה '' הציע וזה בדיוק מה שהתכוונתי לעשות, למרות שהופתעתי שריאן הלך בלעדי.
''בקשר להיום בבוקר ...'' אמר לפתע , '' על הקטע הזה שאני ''אגנוב'' אותך....זה היה בצחוק,
שלא תבהלי, פשוט לפעמים צריך לתת איזה פוש לריאן הדפוק הזה '' גיחך ניק, אך מיד השפיל את מבטו.
'' ניק אתה מסטיר ממני משהו שיכול לפגוע בי? '' התחלתי לחשוד. משהו בדבריו לא נראה לי.
''למה את חושבת כך? '' , ''אולי כי אתה מכיר את ריאן יותר ממני '' עניתי בתמימות וציפיתי לדעת את התשובה.
'' את באמת אוהבת כל כך את ריאן? '' שאל ניק.
'' כן '' עניתי. העובדה שריאן עוד לא חזר והשעה הייתה חצות, הדאיגה אותי. מה אם קרה לו משהו?
ישבתי בחדר על מיטתו של ריאן במבוכה, כאשר ניק כל הזמן מביט בי. השתיקה הייתה מביכה.
השקט הוא גם הדבר ההכי מפחיד.
'' אני חושב שאת בוטחת בו יותר מידי '' לפתע אמר ניק.
''סליחה? '' לאן הוא חוטר?
'' ריאן לא באמת יצא לבלות עם ריס...'' אמר.
''אתה רוצה להגיד לי שהוא בוגד בי? '' התעצבנתי והוא שתק.
הדלת של החדר נפתחה ובה עמדו ריאן ורוז שהייתה בתוך זרועותיו וצחקה.
'' אבי..'' חיוכו ירד מפרצופו ורוז גם כן לא הבינה מה קורה. לא יכולתי לתאר את הכעס שהיה בי.
'' ככה אתה מטייל עם ריס? '' שאלתי בכעס.
''אבי אני...''
'' חתיכת זבל '' דמעות עלו בעיניי.
''אתה בוגד בי עם אבי??? '' זה בדיוק מה שאני יכולה להגיד רק ההפך.
''אתה מעולם לא נפרדת ממנה, נכון? אתה שיקרת לי, שיקרתי לי בפנים!!! '' צעקתי וסטרי לו בכל כוחי.
מיהרתי להסתלק משם, לברוח כמה שיותר רחוק ממני.
'' שיחקת עם אש...ופישלת '' מלמל ניק עם חיוך קטן בקצה שפתיו ויצא אחרי אבי.
בכיתי, אני טיפשה. הרי ברור, זה היה ברור מההתחלה שהכול קורה מהר מידי, שהכול אשליה,
לא סתם הרגשתי חרטה בבוקר. רצתי החוצה ואיכשהו הלכתי לאיבוד בתוך עצמי בחצר האחורית.
''תמיד ניפגש ככה בימי שישי '' ריס תפס משום מקום בזרועותיי והצמיד אותי אל קיר הבניין.
''תעזוב אותי! '' , ''חשבתי לעצמי....אני נפרדתי מאמילי, הודות היופי שלך...ואולי כדאי שמשהו קטן יפתח בינינו '' גיחך. התחלתי לפחד ודמעות המשיכו לזלוג. לא ברור ממה יותר מהכאב של ריאן גרם לי או מאחיזתו של ריס.
'' בואי נשתעשע ואז ניפרד לתמיד...אני אשאר פה ואת תלכי לעולמך '' הוא קירב את שפתיו אל צווארי.
עיכלתי מהר את המצב בו הייתי ודחפתי אותו ממני.
''תעיף את הגוף המחורבן שלך ממני! '' צעקתי ומיהרתי להסתלק, אך הוא תפס ברגלי והפיל אותי אל הדשא הקר.
הוא התנפל על צווארי בפראיות עם פיו, דמה היה כאילו עוד מעט יתלוש חלק מעורי ויאכל את בשרי בתוספת דם. כאב לי, פחדתי ולא רציתי אותו עליי.
כאשר שיחרר קלות את אחיזתו מידיי, שרטתי בכל כוחי את פניו ובזמן שהוא התפתל מכאבים,
רצתי אל חדרי.
נעלתי את עצמי בחדר ומיהרתי לחפש משהו חד, מספיק חד שיפגע בריס. ידעתי שהוא יבוא אחריי,
לא סתם שמעתי צעדים מהירים בכיוון. לא היה לי אכפת כבר אם אפגע בו רק או אהרוג אותו,
העיקר שלא יאיים לי יותר.
הצעדים גברו ופעם שמעתי אותם קרוב מאוד.
איבדתי את עצמי. מרוב לחץ תפסתי במסגרת של תמונה וזרקתי על הרצפה.
את החלק הגדול של הזכוכית השבורה תפסתי בידי והתקרבתי אל הדלת.
התנשמתי בכבדות ועל מצחי היו כבר סימני זיעה, נדמה היה כאילו הלב שלי יצא עכשיו מהגרון ואני אתעלף.
נשמעו דפיקות חזקות בדלת. לבי נעצר מלפעום לרגע.
קרדיט על התמונה: Mentos18
++++++
היו לי סיבות אישיות לזה שלא עדכנתי, הייתי די בחוסר רצון כתיבה,
בגלל שיש קצת תגובות,
אבל התגברתי על זה ונזכרתי שאני כותבת בשביל עצמי במקום ראשון!
בכל מקרה מקווה שתהנו מהפרק, מי שקורא3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nightmare Of Sunday
