מלאאאא זמן לא כתבתי [מי ישמע כמה כתבתי בפעם הקודמת]
אז עברו עלי השבועות הכי נוראים שהיו לי בחיים
וזה לא בהגזמה...
תארו לכם שביום שאתם הכי לא מצפים לזה מישו שקרוב אליכם עובר תאונה
אתם הכי אופתימים וזה, לא יקרה לו כלום רק תאונה קטנה שהוא יעבור.
ואז אם מגלים שבעצם התאונה לא כלכך קטנה ושאותו בנאדם
או ימות בשעות הקרובות או שהוא לא יתעורר ביכלל וישאר בתרדמת
ואם הוא מתעורר זה לא עוזר ממש כי אז הוא נישאר צמח.
זה נישמע כמו סרט או סתם סיפור
גם אני חשבתי שדברים כאלה בחיים לא יקרו לי אבל הם קרו
שבוע שכולם מבלים שעות בבית חולים
והיומולדת שלי מתקרב ואין אפילו סימן שלמישהו ביכלל איכפת
כאילו אני מבינה והכל ולי זה גם כואב מה שהיה חסר זה הדבר הבה
4 ימים כן 4 ימים ליפני היומולדת שלי כיבלתי את המתנה הכי נוראית
שבנאדם יכול לקבל מודיעים לי שאותו בנאדם מת....
לא יכולתי לחגוג וגם לא היה לי חשק
עכשיו ביכלל אף אחד לא שם לב שהיומולדת שלי קרוב
יום ליפני בכלל לא היה בא לי יומולדת כי מה הטעם אני לא רציתי לחגוג בגדול
וגם אף אחד מהמשפחה שלי לא יחס לזה חשיבות ביכלל
בקושי אמרו לי מזל טוב. ממש כיף לי
אבל זה עבר , כבר שבוע וחצי עבר מאז שהו הלך
שבוע וחצי שאני בוכה בתוך עצמי עליו החיים כלכך לא הוגנים....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
david!! my love