בהתחלה רציתי לספר אני חדשה בבלוג ופעם הראשונה שיש לי בלוג ושאני משתפת אנשים שאני לא מכירה ברגשות שלי
אתמול רבתי עם שתי חברות ממש טובות שלי , ככה חשבתי שהן היו אבל זה התגלה כשקר בכלל לא אכפת להן ממני
אני יודעת שאני אשמה בכל הסיפור שקרה ואני יודעת שלפעמים אני מתנהגת כמו ילדה מפונקת אבל זה אני רגילה להתנהג ככה (אני בת יחידה במשפחה כל מה שאני רוצה אני מקבלת ולפעמים הייתי רוצה שתיהיה לי אחות לדעת לחלוק ולא יתנו לי כל דבר ככה לא הייתי רבה בגלל שטויות עם כל אחד ) וביקשתי סליחה ואני יודעת שטעיתי וכל זה אבל לא אכפת להן , אפילו שלחתי הודעות שאני מצטערת והתקשרתי 5000 פעמים לא ענו לי הלכתי אליהן הביתה לבסוף דיברתי באייסי .
אבל לא אכפת להן וכל זה בגלל שלא רציתי לסחוב נרגילה עד הבית :\
הן חושבות רק על עצמן ואני יצטט משו שאמרו לי היום " נמאס לי שאת מזיינת תמיד בשכל"
מהמשפט הזה כבר הבנתי שלא אכפת להן ממני , אבל לא נורא עבר לי התחושה הרעה כי עכשיו הבנתי
שאם חברות כאלה עדיף להיות בלי חברות ... ועדיין יש לי עוד חברות אז ככה שלא נורא
לבסוף בערב השתפר לי המצב רוח ידידים שלי ממש שיפרו לי ת'מצב רוח והייתי לבד בבית אז הדלקתי את מוזיקה על פול ווליום ושכחתי מהכל ועכשיו אני לא מבואסת 
אם הן היו חברות אמיתיות שלי הן היו סולחות לי ומבינות את הצד שלי =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LiZa500