הכל התחיל ב-25.11.08 היום בו אני התגייסתי לצבא ההגנה לישראל...
קמתי בבוקר אחרי מסיבה גדולה שהמשפחה שלי ערכה כדי לחגוג את הגיוס שלי..
תחשבו על בית מלא בקרובים כשכל אחד חייב לי כסף לגיוס לא מעטפה של כסף אבל מספר דו סיפרתי יפה 
השמחה של להיות עם המשפחה ולהחזיק כמה אלפי שקל ביד (וכמה מאות דולרים) קצת עזרו לי לשכוח את החור שהרגשתי בבטן ואת דפיקות הלב המואצות והפחד ממחר.
המחר הגיע ואיתו הבוקר הקריר. הפכתי את הארון כי הבנתי שאין לי מה ללבוש לגיוס. ניפרדתי מהמשפחה וקצת נרגעתי עליתי על האוטובוס ומואתו רגע גורלי היה נתון בידי העולם. לפני הגיוס אני לא מילאתי מנילה ולא ידעתי גם את הפרופיל שלי אז לא ידעתי למה לצפות בדיוק בבקו"ם. עברתי את שרשרת החיול ונכנסתי לקצין מיון אמרתי לו שאני לא יכול להתגייס לקרבי בגלל בעיות עור ולב ושאני צריך לראות רופא. הקצין הבן זונה הזה הקשיב ובלי טיפה של רגש אמר שריון. עד הנקודה הזאת הייתי חייל עם הרבה מאוד מוטיבציה אבל ברגע ששמעתי שריון משהו אצלי נשבר. ביקשתי לראות רופא ואמרו לי לחכות עם חבורה של חיילים בתור כולם מנסים לצאת משריון. הכנסתי לרופא הסברתי לו על הבעיות והוא הוריד לי פרופיל על הבעיה בלב והבעיה באוזן ל-72 הסברתי לו גם על הבעית עור שלי שהיא די נדירה-הייתי צריך להתייעץ עם איזה מומחה עור ממש בכיר רק כדי לאבחן את זה כי שאר הרופאים לא ידעו מה זה חלק אפילו אמרו שזה כלום שרמוטות בני זונות אם הייתי מקשיב להם המצב שלי היה מאוד קשה עכשיו. בכל מקרה הרופא לא הסכים להוריד לי את הפרופיל על בעית העור כלומר פרופיל 72 זה שריון-כל הזין. ברגע הזה הייתי בטוח שאני כבר לא מתפנה.
הגענו לאוטובוס שאמור לפנות אותנו ושאלו מי לא מוכן להתפנות אני ועוד חצי מכל מי שאמור להפנות הרמנו את היד XD
טו בי קונטיניוד- אני עם כומתה על הראש בשני מקרים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
OrganGrinder