"הישרדות"- ניתוח של יועצת ארגונית

כרגע אין אמון הדדי כי אין היכרות בין המתמודדים.

האמון קשור להיכרות. ככל שהאדם מוכר לך יותר, כך אתה יכול לנבא את התנהגותו, היינו לצפות את מהלכיו, ולכן אתה פחות חושש ממנו, כי אתה יכול להיות מוכן לכל פגיעה שלו, אם יש.

זו הסיבה שאנשים מעדיפים להתקרב אל אנשים, שנתפסים בעיניהם כדומים להם, וחוששים מזרים. שימו לב, שנסרין לא מדגישה, כרגע, את השוני שלה- העברית שלה מעולה, ללא מבטא קל שבקלים, היא מתלבשת בצורה מערבית/ישראלית, ואף מדברת בסלנג שלקוח מעולם הצבא- "נתן מורעל צבא". בארגונים בהם אין אמון הדדי בין העובדים, כל שינוי, ולו הקל שבקלים מעורר חשש גדול והתנגדות.

חוסר האמון נחשף בעדויות המתמודדים האחד על השני. רואים היטב את החשדנות, את התפיסה החיצונית של השני, שדיברנו עליה בפוסט הקודם, ואת המאמץ האדיר לנחש את אופיים של המתמודדים  האחרים, כדי לדעת ממי להיזהר. דוגמאות: מעיין הליצנית על מיכל- "מיכל מתנשאת". מירית: " א, אחד לא מקשיב לשני. תורידו קצת מהנפח".

יש מתמודדים, שמגלים על עצמם דברים דרך לבושם, למשל התליונים שהם עונדים: דיוה עונדת תליון עם לב גדול ושמה בתוכו. כך שמה נחקק בזכרון המתמודדים האחרים בצורה קלה יותר, והמסר שהיא מעוניינת להעביר הוא של חיבה. לנתן יש תליון גדול וברור של מגן דוד על צוארו, וזוהי הצהרת נאמנות ליהדותו.

יש מספר מתמודדים שחשים קצת מנותקים מהשבט בו הם נמצאים. מיכל מרגישה ששובצה בשבט בו האנשים אינם לטעמה. מאד יכול להיות שזה ישתנה, ויעבור לקיצוניות השניה, כשתכיר אותם לעומק. גל: "החבורה הזו רחוקה ממני שנות אור" מבחינת הגיל וההתנהגות. "אני משתדל לא לתת הוראות ולא לזלזל, למרות שזה קשה". זוהי גישה הפוכה מגישתה של דיוה, למרות שהם בערך באותו אזור גילאים. דיוה דווקא מעוניינת להיות חלק. היא מצהירה שהיא מרגישה בת 20, מקווה שנראית בת 30, ומעוניינת להתקבל על ידי הצעירים. מבחינת הגישות, גישתו של גל דומה לזו אלכס, שניסה ללמד את הצעירים. גישתה של דיוה דומה לגישתו של מושיק, שחש חלק מהחבורה, והוביל מתוך הקבוצה ולא מעליה.

רואים שינוי ביכולת ההסתגלות של המתמודדים. מיכל מעידה על עצמה שהיא מתגעגעת, ואילו דיוה לעומתה מסתכלת על ההתמודדות כהתחלה של חויה!

שימו לב, שבשבט הירוקים דיוה היא זו שעד עתה מביאה תמיד את הדואר וקוראת אותו, ואילו בשבט האדומים אפרת עושה זאת עם אירית.

בשבט הירוקים יש תחושה של אופוריה מסויימת בלילה הראשון- התחברות מאד חזקה. מירית ואיגור מעידים: "התחברנו בצורה פנטסטית. נהיינו גרעין אחד". גם ג'יבארו חשו כך בערבים הראשונים.

במשימות נחשפת התנהגות המתמודדים בשעת לחץ. קשה להעמיד פנים במשימות, לכן המשימות מסייעות להיכרות האישית ולהתפתחות אמון בין האנשים. שימו לב, שארגונים רבים משתמשים בימי גיבוש כדי לפתח אמון בין העובדים. בפרק הנוכחי- משימה פיזית ראשונה יוצרת התרגשות רבה, כי עדיין לא ברור מי תורם יותר, פיזית, לקבוצה, ומה כוחה של הקבוצה היריבה. זו הסיבה שהמשימה הזו גורמת ללחץ אדיר. בשל חוסר הנאמנויות והחברויות המוצקות, עדיין, גורל כל אחד מונח על המאזניים באופן שווה. אחרי המשימה תהיה הקלה מסויימת גם מבחינה זו, כי ודאות יוצרת הקלה.

בברכת צפיה נעימה,

עַדית ג'אנה

ייעוץ ארגוני

ייעוץ להתמודדות עם אנשים שמקשים עלינו

[email protected]