"מייקי!" קראתי ודחפתי את האנשים שהיו בדרכי. רצתי אליו כמו ילד שרץ לעוגת שוקולד שהוא כל כך אוהב.
קפצתי עליו, כרכתי את הרגליים שלי סביב המותניים שלו, התיקים נפלו, והסתחררנו במקום כמו בקרוסלה.
זה לא יהיה עוד סיפור רגיל. לא תשמעו פה דו שיח בין שני אנשים או יותר. אני רק אספר לכם על מייקל, מיכאל, אם תרצו.
מייקי הוא אחי הגדול. אבא ואמא קראו לו מיכאל, אבל סבא וסבתא, שגרים בקליפורניה, תמיד קראו לו מייקל. משם זה התגלגל.
נולדתי כשמייקי היה בן 5. כנראה שהמסר שמצטרפת עוד תינוקת למשפחה לא עבר אליו כמו שצריך כי אמא סיפרה לי שיום אחד היא נתנה לו ערמת של כביסה ואמרה לו "לשים את זה בקופסה", כאשר הוא חשב שהלול שלי זה הקופסה ואני סתם בובה ששוכבת בפנים.
אני זוכרת אותו תמיד כאח הגדול האולטימטיבי. זה שמציק לאחותו בגיל קטן, אבל כמובן שומר עליה מילדים רעים בבית הספר. כשגדלנו היינו ממש חברים טובים על כל המשתמע מכך. החברים הכי טובים.
עד שיום אחד מייק ברח מהבית בלי לומר לי אפילו שלום.
אני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול. הייתי בת 16, ומייק בן 21. כשהלכתי לישון שמעתי את מייק ואבא רבים. לא בדיוק הבנתי מה הם צרחו, אני רק זוכרת שכל הרחוב יכול היה לשמוע אותם.
אני חושבת שזה היה קשור לזה שאבא חושב שמייק צריך "להתחיל לחיות כמו גבר" או משהו כזה. מה זה אומר? למצוא עבודה, להתחיל ללמוד וכמובן לעבור לגור לבד. מה הקשר בין זה לבין לברוח מהבית?
אם שמעתי נכון את הריב, מייקי אמר משהו כמו "אם אתה לא רוצה אותי פה, לא תראה אותי יותר בחיים", או משהו כזה. אוקיי אז "ברח מהבית" זה לא בדיוק ההגדרה, אבל לא כל כך הצלחתי למצוא מילה אחרת.
אני זוכרת שמייקי הלך לחדר שלו, וקראתי לו שייכנס אלי לחדר. רציתי שיספר לי מה קרה. אבל הוא צרח עלי שאעזוב אותו בשקט, נכנס לחדר שלו וטרק את הדלת. נרדמתי בלי שבכלל רציתי וכשהתעוררתי בבוקר, מייק כבר לא היה בבית.
אין מכתב, אין אפילו חפץ שהוא השאיר לי. לקח את הדברים שהוא צריך ונסע לסבא וסבתא. לאמריקה. אבא לא מבקר את סבא וסבתא (כי הם ההורים של אמא, והם לא החברים הכי טובים), ככה שכנראה ובאמת אבא לא יראה את מייק בחיים.
לא הבנתי אותו וכעסתי עליו מאוד. אבא בסך הכל רצה שהוא ייקח את עצמו בידיים ויתחיל לחיות. משהו שכל אחד צריך לעשות באיזשהו שלב בחיים שלו. והוא פשוט לקח את זה לכיוון שאני חושבת שהוא קיצוני מידי ועזב פה את הכל.
מה ההבדל אם אתה עובר לגור לבד ומוצא עבודה בארץ, או אם אתה יוצא מהבית בלי להגיד כלום, תוך משהו כמו 5 שעות וטס לאמריקה כדי בסופו של דבר לעבוד ולגור לבד (לא באמת חשבתם שמייקי יישאר לחיות אצל סבא וסבתא, נכון?). מייקי היה אצל סבא וסבתא בקושי שבועיים או שלושה והוא כבר עבר לדירה עם עוד שותף ושותפה.
כתבתי לו את האי מייל הכי חריף בעולם. הכי חריף שיכולתי להוציא על הכתב, ושיכולתי בכלל להוציא עליו. אני אוהבת את אחי מאוד ולא אוהבת לדבר אליו בחוסר כבוד או משהו כזה. אבל כעסתי עליו. הוא פשוט נטש אותי פה עם שני ההורים הדפוקים שלנו. ולא אמר לי כלום.
עוד יותר כעסתי כשהוא לא ענה לי לאי מייל. שהוא אפילו לא טרח להתקשר.
(אני אמשיך פעם אחרת, אין לי כוח, סתם היה לי משעמם...)
כינוי:
AKAlil
בבלוג זה
בכל הבלוגים
