הייתי עם שגיז ב-BBB והיה פנאן אש. ודיברתי איתה עליך.
אני מתגעגעת. מתגעגעת ברמה של לרצות להתקשר אליך בסוף יום ולספר לך מה היה, או סתם ככה באמצע היום ולשאול מה שלומך. או לראות אם אתה מחכה לי בחוץ כשאני חוזרת מסבתא כמו שאמרת שתעשה...
או לשמוח ככשאתה מעיר אותי באמצע הלילה בלי סיבה מוצדקת...
אבל לעולם לא אהיה מסוגלת לדבר איתך בצורה רגילה. זה יהיה או בצורה אוהבת מאוד, כמו פעם, או בצורה מגעילה של שנאה. בחיים זה לא יהיה באמצע.
אני יודעת שקשר איתך יהיה רע בשבילי.
ואני גם יודעת שאני לא שונאת אותך.
אני רק יודעת שאני לא מסוגלת לסלוח לך על מה שעשית לי בשנה האחרונה.
ושעם כל השחצנות - לא מגיע לך בנאדם כמוני בחיים שלך.
אבל אני עדין מתגעגעת וחושבת ואפילו דואגת...וזה יהיה ככה תמיד כי אני לא אמחוק אותך מהראש שלי אף פעם. לא כי אני לא רוצה, זה פשוט מעבר לכוחותיי.
הלוואי והיה אפשר להתחיל מהתחלה הכל. את כל החיים האלה מהתחלה. ואם לא נגזים, לפחות את כיתה י"ב.
הייתי עושה דברים אחרת. לא אחרת מידיי...קצת קצת אחרת.
לא הייתי שותקת, זה בטוח. מרחיקה אותך מכל מה שחשבתי שמסוכן (ומסתבר שגם צדקתי).
מודה שלא עשיתי את התפקיד שלי בתור חברה בקטע הזה.
אני לא יודעת לאן אני ממשיכה מכאן. אני רק מקווה שזה למקום טוב יותר.
בלי לחלום, לחשוב או לקוות לשום דבר בחיים האלה. חוץ מלקוות לטוב. לרצות את הטוב. ולא שומדבר אחר.
מחר מתחיל שבוע חדש...ואיזה כיפלי שאני גם חוזרת הביתה...
יום שלישי מתחילה תקופה חדשה...שיהיה לי בהצלחה.
כינוי:
AKAlil
בבלוג זה
בכל הבלוגים
