צריך להתגבר על הקושי, ולא לתת לקושי להתגבר עליך.
התקופה המפחידה מתחילה בשלישי. אף אחד לא חי בסרט שהמקום שלו מובטח. יש עוד מבחני כניסה ואפשר לחזור כבר על היום הראשון חזרה לבסיס...
אני לא רוצה. אני רוצה לסיים את זה כמו שצריך בלי לחזור לשומקום בדרך.
אני רוצה גם שקט.
מהכל ומכולם.
אני רוצה לישון טוב.
אמרו לי שיש שינה אחת ונשימה אחת שמגיעות בערב מסוים אחד.
אחרי שאתה מסיים את ההשלמה, ומקבל את הארון שלך, אתה בא הביתה, יושב על הספה, שתי הרגליים על השולחן והידיים פרושות לצדדים...ואומרים שהנשימה שלוקחים ברגע הזה...זאת ה-נשימה. נשימה של הקלה ושל אושר ושל משהו שאי אפשר לתאר עד שלא חווים את זה.
ושבאותו ערב, אתה ישן כמו תינוק וגם ה' לא יעיז להעיר אותך. שינה שקטה, עמוקה וטובה.
אני רוצה את הנשימה הזאת. את השינה הזאת (ובנינו, ב7 חודש הקרובים זה לא שאני הולכת לישון כל כך הרבה).
מחר מגיעים לבסיס רק ב2 איזה פנאן :P ואז...בה"ד1...מבחני כניסה ומשם השמים הם הגבול...
ועוד לא הכנתי תיק אפילו XD
כינוי:
AKAlil
בבלוג זה
בכל הבלוגים
