כן כן אז הסתיים לו שבוע שני של הטירונות....סופ"ש הבא סוף סוף מסיימים עם החרא הזה!!!!!!!!!!!!!!! כוס אמאשלהם סבבה?
משפט שלא נשכח השבוע: תורידי את הכובע שלך, את לא פיסטוק מהבית של פיסטוק. טוב שהמפקד לא כמעט התפוצץ מצחוק גם כשהוא אמר את זה. "אל תצחקו". חוץ מבחדר אוכל אני בקושי צוחקת זה מבאס ת'תחת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
העיקר במטווחים הייתי מעולה! :) ייאי לי :)
מה שכן, לא רציתי לירות בהתחלה. פחדתי מאוד. ולא כי זה נשק וכו' וכו'. שמעתי את הבום הזה וישר התחיל לכאוב לי ברגל. זה כאב וזה הפחיד אותי מאוד. וכמעט התחלתי לבכות מרוב הכאב שחזר פתאום ברגל הזאת...קצת למעלה, צלקת קטנה. חיכיתי הרבה זמן כשכיוונתי למטרה. הרגעתי את עצמי אולי 10 דקות כשאני עדין שוכבת על הרצפה עם הרובה בכתף שלי...בשקע כתף, הבנתי, ביג דיל. העיקר שהייתי טובה? :)
אממה? חוזרים לבסיס מחר בלילה. דמט. אבל לא נורא עדיף מאשר לקום ביום ראשון ב6 בבוקר ולשבור ת'ראש אם לנסוע שעתיים בפקקים או להידחס שעה ומשהו עם כל החיילים ברכבת ובאוטובוסים...........
כולי מכות בכל הגוף מהנשק, שמצידי להפקיר אותו עד מחרתיים. אי אפשר אפילו להשתין בשקט!!!
עשינו מטווח בניצנים ובדרך חזרה לבסיס רואים כזה שהפניה ימינה זה לבית שלי!!!! והתבאסתי רצח!!!!!!!
עד עכשיו לא הייתי ישנה כל כך בצבא...מיום שני האחרון התחלתי גם לחלום, מה שאומר שמבחינה טכנית אני ישנה טוב. אבל החלומות האלה....תמיד אותם חלומות וזה רק עליו וזה כבר מוזר על גבול הטיפשי!!!!!!!!!
וכל הדרך מהמטווחים רק חשבתי שאנירוצה לספר לו כמה שעשיתי טוב וכמה שאם הוא היה רואה אותי כולי קטנה בתוך המדים האלה עם הנשק הוא היה צוחק. זה מבלבל. לא נורא.
כל הגוף כואב...שנתחיל כבר את הקורס נוווווווווווווווווווווו
כינוי:
AKAlil
בבלוג זה
בכל הבלוגים
