אם היינו היום לפני שנתיים...סביר להניח שהייתי מדברת מילים אחרות.
מה שכן, סוף סוף יצא לי להגיד לו בפרצוף חלק ממה שעבר לי בראש כל הזמן הזה.
אני רוצה מישהו שהוא לא אתה.
כל מי שאני מכירה לא סבל אותך כשהיינו יחד.
אני יכולה למצוא מישהו פי אלף יותר טוב ממך.
לא מגיעה לך מישהי כמוני ולא תמצא מישהי יותר טובה ממני.
לא עשית לי שומדבר רע, אבל כשהיינו ביחד סבלתי מכל השקרים למשפחה שלי ולעצמי.
ולמה הכל צריך להיות בטיימינג שלך וכשלך זה נוח?
אני כועסת עליך, על הכל.
לא נועדנו להיות ביחד.
אל תיגע בי.
בחלק מהדברים הוא אפילו הסכים איתי.
בראש עברו לי גם דברים הפוכים לגמרי מזה.
אבל כבר הייתי בסרט הזה לפחות עוד פעמיים בגללו. ואני לא רוצה לבכות כשאני מדברת על זה. כי אתמול בכיתי מספיק ולא האמנתי שהגעתי למצב שאני בוכה מולו. ושאני מצליחה להגיד לו שיתרחק ממני ולא יגע בי למרות שחלק קטן ממני רוצה אותו מאוד קרוב.
ושאמרתי לו שאני לא יוצאת יותר והפסקתי לענות להודעות, וידעתי שזה לא כזה קשה לחיות בלעדיו. כי זה בסך הכל להמשיך בחיים שלי כמו שהמשכתי עד עכשיו ולנסות להתעלם מהיום האחרון.
כי זה לא.
הוא תמיד יהיה חלק ממני כי....אין מה לעשות, חבר ראשון זה דבר שישאר איתך לנצח. ותמיד תהיה לך חולשה מסויימת אליו.
אבל אני יודעת שאני יכולה גם בלעדיו.
ואנחנו לא נחזור בחיים.
כי אין בשביל מה.
http://www.youtube.com/watch?v=6PJfi5plMRo&feature=BFa&list=FLgT0AuZAnmmQ&index=6
כינוי:
AKAlil
בבלוג זה
בכל הבלוגים
