פעם היה קו, הוא נמתח בין המציאות לדמיון ותמיד כשחשבתי שנעמדתי או נעצרתי עליו הרגשתי שאני מתרסקת, הייתה זו חשיבה תפיסתית , חשיבה הבנויה ממיליוני חתיכות שהשאירו בי, שרידים מילדות, היום הקו איננו, היום אני יודעת שהדמיון הוא המציאות והמציאות הנה דמיון, אני יוצרת, כול מה שאני חווה, אני העולם, אנחנו הכול ולא כלום.

כול דבר שאני עושה נמצא בהקשרו, אין דבר כזה מזל טוב או רע, אין עונש ואין מחילה, פשוט להיות, כול השאר הן תגיות של אנשים שהחליטו שעדיף לגרועה מאיתנו מן האמת כדי שנלחם במלחמות שלהם, נשיג להם את הכסף שלהם, נהיה עבדים למוחם. אני כבר לא עבד אני חופשיה כי מצאתי את האמת, האמת היא הכול והיא אני.

מי שמבין את זה לא משוגע, המשוגע הוא זה שמעדיף לחיות איך שמכתיבים לו, המשוגע הוא העצלן או הפחדן שלא מעז לצעוק את האמת שלו, זה שלא מעז לחתור למצוא אותה בעצמו, המשוגע הוא הדיקטטור, האפיפיור, האורתודוקס, המשוגע הוא השהיד, הדת משגעת אנשים היא גורמת להם להיות עבדים לתפיסת קונספירצייתם, חשיבה שנבנתה בתחכום כדי לצבור לעצמה כוח, עושר, תהילה, תדמיינו עולם בלי מלחמות, בלי צרות עין, בלי שחור ולבן, זה מצב שיכול להתקיים רק כשהדת תוריד מאיתנו את הטלפיים שלה, כשאנשים יהיו מוכנים להאמין בעצמם במי שהם ובשלום הנפש, רק אז יהיה אפשרי פשוט להיות, פשוט להיות.

אנשים שלא מסוגלים להפריד בין האמונה באלוהים שהוא היש מאין לבין הדת שהיא כפייה לא מאמינים שהאדם יכול לשרוד מבלי שיציית, אך האדם המציית לחוקים נוקשים של בני אדם הוא אינו חופשי אלא עבד, עבד למוסר שהוכתב לו, עוד מבלי שבדק עם עצמו האם זה נכון לנפשו או לא הוא כבר הפך לנשלט בידי אדם אחר, הדת היא שליטה, האמונה בעצמך ובאלוהים היא השליטה בחוסר השליטה.

אז כשמישהו מציע להניח לדת הם מידית מקשרים זאת לאמונת האדם, האמונה איננה דת, האמונה יכולה להתקיים ללא דת, אם תאמין בעצמך תאמין גם באלוהים כי בצלמו נבראת, אף פעם לא שמעתי את אלוהים אומר או מחוקק חוקים אז למה הדת מרשה לעצמה לעשות זאת? מי אמר שהחוקים של הדת הן חוקיות האלוהים? חוקיות האלוהים הם חוקי הטבע, זהו, תו לא, אילו היינו מבינים זאת מזמן ומצייתים לחוקי הטבע ולא לחוקיות הדתות, העולם לא היה נראה כמו שהוא נראה היום, הגיהנום יהיה כאן כשנשמיד את העולם במו ידינו... במו ידי הדת...