.

בחודשים האחרונים אני אנני עצמי, אני בכיינית ומשוגעת, אני כועסת ולחוצה, הכול לוחץ, אני מעוותת לעצמי את המציאות, המציאות שאני יכולה לגרום לה להיות יפה ומחייכת אלי, אני צובעת אותה בשחור ולבן, הרבה שחור.

אני שוקעת בתוך עצב, בחוסר מעש, משוטטת מעבודה לעבודה אפשר לספור אותן על יותר מיד אחת, אני שוקעת בתוך קינאה ומלכלכת את האהבה שהייתה לנו בהתחלה, בחיים אף אחד לא אהב אותי ככה ואני הרשתי לעצמי להרוס לו את זה שוב ושוב, שוב ושוב מבטיחה ושוברת והלב שלו נפתח ונסגר ועד כמה אפשר, הוא לא יעמוד בעוד פעם אחת כזאת.

אני מנסה למצוא פיתרון, שואלת את עצמי אולי לוותר לגמרי ולעזוב? אולי לחזור להורים, לרדת שוב במעט ההר בו תיפסתי, אולי לנסוע למקום אחר, האם זה יהיה פיתרון או בריחה? האם זאת בחירה או חוסר ברירה?

אני נמצאת במשבר כמו ילדה קטנה שכלואה בלולאה של זמן אין סופי של שאלות, אני מפגרת אחרי הזמן, לא חוסכת, לא בונה שום דבר, נתקעתי בתוכי עם עצמי, הראש הפסיק להתפתח וכול מה שחשבתי שיסתדר שוב לא מסתדר לי ועוד מעט אני בת 22 ועדיין לא מצאתי את עצמי ואת המקום שלי ואני עדיין חיה בסימן שאלה חלול.

איבדתי את אלוהים, שוב אנחנו לא מדברים, אין יותר שיחות עם אלוהים ואני כבר לא מרגישה אותו, מרגישה כאילו שהוא עזב אותי שוב והשאיר אותי תועה בעולם הזה שלא שווה דבר בלעדיו כי בלעדייך אלוהים אין לי אותי.

אני לא מצליחה להפסיק את הדמעות ואת המחשבות הרעות ששולטות בי ומחזיקות בי עם הטלפיים שלהן, אני הופכת לאדם אנוכי וכול כך לא רגוע, אני זרה לעצמי וזרה לאנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת, מי את? אני לא יודעת... מי את? תתגלי.

אני לא יודעת איך לאבחן את עצמי האם זה דיכאון חולף או דיכאון קשה, אולי זה חוסר בגרות וחוסר רצינות בין האדם לעצמו ובינו לבין העולם, אני לא יודעת מה זה שיושב לי על הלב ובתוך הבטן ולא נותן לי לעזור לעצמי, אני כמו רוצה לעמוד ומשהו מושך אותי ליפול לרצפה.

וגם כשכולם מסביבי רוצים לעזור אני לא יודעת לקבל את העזרה, אני רוצה לדעת לאן לפנות כדי לפתור את הצרה אך לא יודעת לאן, לפעמים אני חושבת מחשבות על מוות אבל אפילו לא אמיצה מספיק בשביל לגמור את הכול, אני כמו עלה נידף ברוח שלאיטו נופל, ובבוא היום נראה שהוא יתייבש, ישבר, ולא יהיה עוד, אני כבר לא אהיה היפה שלו, ולא אהיה הבת שלהם, ולא אהיה החברה שלה, אני גם לא אהיה של עצמי, כי לא אהיה עוד, ומעניין מי יזכור אותי? ומעניין מי ישכח...

אלוהים תעזור לי לגבש החלטה, אלוהים תעזור לי לקום, אלוהים תמצא לי מקום, אלוהים תחזיר אותי למציאות, אלוהים תזכיר לי את מי שאני באמת תחזיר את אהבתי אלי ולסובבים אותי תלטף את ראשי כמו אבא, אני יודעת שאתה עדיין פה אני עוד לא וויתרתי לגמרי אך הגעתי כבר לגבול, תשמע זעקתי כמו שתמיד ידעת לשמוע, תסמן לי את דרכי באור חכמתך, תאיר לי את החושך שהשתלט עלי, אני מוכנה לשוב מהמתים, אלוהים תשקה אותי ביין החיים, אני רוצה לחיות,

אני רוצה לנשום.