לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


" אדבר אלייך,אם תקשיב. אבוא אלייך,אם תזמין אותי. אז אראה לך,שתמיד הלכתי עמך. בכל הדרכים." (שיחות עם אלוהים/ניל דונאלד וולש)

Avatarכינוי:  ארטמיס היחידה

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צד אחד של המטבע


 

ביום בו נולדת בסוף חודש אוקטובר, ירד גשם עיקש וחזק.

האחיות אמרו לאימא שלך שמכול התינוקות בתינוקייה את היית התינוקת הכי שקטה, אימא גם ספרה לך שכשגדלת בשנה, מאז יום הולדתך הראשון ועד גיל שלוש בערך לא הפסקת לבכות, אולי כי הבנת שהתינוקות שבוכים מקבלים יותר נשיקות ויותר חיבוקים. את בכית כול-כך הרבה שסבלת מכאבי בטן וכאבי גרון ואולי אפילו אחת לכמה לילות אימא חשבה שאם היא תזרוק אותך מהחלון את תפסיקי להיות כזאת בכיינית, ומאז בכול יום הולדת שלך בכית כמו ילדה של אימא. גם ביום הולדתך העשרים היה שיטפון, היו הרבה תאונות דרכים והכינרת התחילה להתמלאות מכול טיפות הגשם וגם מכול הדמעות של ההורים שישבו שבעה.

כול השנים האלה אבא הכריח אותך לצייר, הוא היה אומר, ביתי אולי תציירי לי פרח או סלסלת פירות? ואת כמו בכוונה תחילה ציירת גופות ודם וצורות פסיכדליות שראית בחלומות וכשאבא למד לאהוב גם את הציורים האלה, פתאום התחלת לצייר חמניות, והיום כשנסעת באוטובוס ראית פרות באחו ואמרת לעצמך שאם יצא לך מתישהו לצייר את זה אז זה יהיה הציור הכי יפה שציירת מעודך ואבא יחמיא לך ויתלה אותו באמצע הקיר שבסלון בקיר שבו תלויים ציור החמניות וציורי הגופות והדיוקן שלך שהחבר השיכור של אבא צייר כשהיית בת ארבע או שלוש.

אתמול אחרי כשקיבלת חום בעבודה חזרת לדירה וכשהבנת שאת בעצם לבדך ואימא לא שם כדי להביא לך חלב חם עם דבש ואבא לא יכין לך מרק את בכית, והכלבה בכתה אתך, בכית כי כול מה שעשית בשבועות האחרונים לא הצליח לך, בכית כי כשיש לך שלושים ותשע מעלות חום את לא בשליטתך (שליטה זה משהו שאת מקפידה עליו מאוד לאחרונה) ובזמן האחרון הפכת לפריק קונטרול ולזונה של גבולות, משהו שכול החיים שלך את הבטחת לעצמך לא להיות. בזמן האחרון את בכלל לא עצמך ואת בוכה וקודחת מחום את חוזרת לחשוב שבלי אהבה אין טעם לחיות, זה בדרך כלל הזמן שבו את מתפשרת ומוצאת מישהו של כבדרך אגב, בערך כמו שקורה כשהולכים ברגל ומוצאים מטבע של עשר אגורות ברחוב ולמרות שיודעים שלא יצא מזה שום דבר ושגם בלעדיו לא יחסר ושעדיף לשים אותו בקופת צדקה, אנחנו בכול זאת מרימים אותו ומוצאים את עצמנו מסתובבים אתו חודשיים בארנק.

כשזה עולה על שירטון אתם נפרדים.

ככה זה כול שנה אצלך וכול שנה מחדש את עושה צעד אחד קדימה ושניים לאחור, את לא מבינה שככה את בעצם עומדת במקום?

 

 

תפסיקי להרים אגורות מהרצפה.

 

 http://www.youtube.com/watch?v=r32vw4260G4

נכתב על ידי ארטמיס היחידה , 3/4/2009 19:55   בקטגוריות משפחה זה לא פיקניק, כרוניקה של התמכרות  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לארטמיס היחידה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ארטמיס היחידה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)