עוד מעט מתחילה השנה הלועזית החדשה שנת 2009, ויחד איתה מתחילה שנה חדשה לבלוג שלי כי גם הוא חוגג יום הולדת (שנה), אז לכבוד שניי ימי הולדת אלה החלטתי לתקצר, משפטים שחשובים לי, מילים היקרות לי שכתבתי בשנה האחרונה, ולהגיד תודה לישראבלוג שבזכותם היה לי מקום לכתוב את כול מה שבער, כאב ושמח בי ותודה לכול המגיבים שלאורך השנה תמכו וחייכו את חיוכם הוירטואלי ושתמיד ידעו לעודד ולאהוב.
"לעולם איננו שואלים מדוע עלינו לנהוג כך או אחרת . מי שעושה את מה שכולם עושים נחשב נורמלי. מי שמנסה לברוח מחיים מתוכנתים מראש ונלחם כדי להגשים את חלמותיו, נחשב בדרך כלל משוגע ." ( פאולו קואלו )
28/1/2008 01:30
שוכחת לסגור את הכפתורים של המעיל, אולי מתעצלת, הקור מחדד את החושך ועוד רגע אנחנו אצלך מדמיינת אותנו מתחת לשמיכה
האורות כבר כבויים השלנו בגדינו לחצי , צמרמורת בגוף שלי, מחשמלת , מרגישה כאן כמו בבית , שאיתך זה המקום שלי יותר מאי פעם כאן בין זרועותייך העוטפות את כולי , אני מנשקת , תמיד אני מנשקת , האלכוהול משחרר את כל המעצורים , מוציא הכול החוצה.
והלב צועק שאני אוהבת, אוהבת כל כך ולא מעזה להגיד לך , ורוצה לומר לך אל תלך ממני ואל תעזוב ונמאס להיות "ידידים" ובוא נתחתן ונביא ילדים, אתה ממלמל " אף-פעם לא פגעתי בך,אף-פעם לא אפגע בך " בתום שכזה שמוציא אותי מדעתי ורוצה לפרוץ בדמעות ולצרוח לומר לך " איך אתה מסוגל להגיד את זה ? הרי בכל פעם שאתה בא והולך ולא מתקשר אני נשברת מבפנים...נקרעת בתוכי ..." אך אני שותקת,לא רוצה להרוס את הרגע , נזכרת , שבפעם האחרונה והראשונה ששכבנו היינו רק ילדים עברו מאז כמעט ארבע שנים...
28/1/2008 01:30
וזה העולם הזה, העולם הקפיטליסטי שבו אנו חיים שמכריח אותנו לעשות את מה שפרקטי יותר ולא את מה שבלב והופך אותנו למרובעים.שוחים כמו דגים מתים בזרם החיים המגושם הזה שמלביש עלינו חליפות שחורות וברגע שמישהו מאיתנו מעז ללבוש חולצת פסים , קוראים לו משוגע.
29/1/2008 17:19
קרה לפני שנתיים (בעצם כבר שלוש עברו מאז שזה נכתב*)
הבוס ,כך כולם קראו לו אז, מחלק את הקלפים לפי הסדר כולם מסביבי גברים , שלושה גברים מזוקנים ורעולי פשע שבגילם כולם יכלו להיות האבות שלי , עשן סיגריות סמיך מחניק את החדר הקטן בו עומדים שולחן, ספה וכמה כיסאות זולים מפלסטיק וגם מערכת סטריאו הבוקעים ממנה צלילים משוגעים של דיג'ייז אכולי סמי הזיות , גם אנחנו.מתובלים היטב באל.אס.די.
הבוס מעביר ג'וינט ליד שלי מושכת לריאות ששחורות כפחם לבטח ומעבירה הלאה לזה שלא מפסיק לנעוץ בי מבטים של זימה כבר שעה , כאילו מעולם לא ראה בחורה. פדופיל מושתן! חושבת בזעם לעצמי רוצה לצעוק את זה אך לא מעזה,אחרי כשעה אני מתחילה לנצח הם לא מאמינים ובטח חושבים , ממי הילדונת למדה לשחק כל כך טוב קלפים? אבל הילדונת,אני,במקום אחר בכלל והידיים כמו על אוטומט לא קשורות לשכל שמתעתע ומשחק איתי משחקים והם כולם נראים לי עכשיו כמפלצות הראשים שלהם גדולי מימדים ומכוערים כל-כך ,קרובים מדי וכמעט אוכלים אותי חיה, זורקת את הקלפים על השולחן, אני חייבת ללכת כבר בוקר רוצה לישון ,מתרצת,מנסה כמה שפחות להראות שדעתי נטרפת,יוצאת כמה שיותר מהר משם פן אבלע שם לנצח והמדרגות כמו נעות מעצמן ממש כמו בקניון רק שמסביבי אין חנויות רק דלתות שסוגרות אנשים בבתים שלהם אנשים שלא יודעים ולעולם לא ידעו מה קורה לי, זאת שרצה עכשיו חצי בוכה במסדרון.
נדמה לי שאני רצה ,המוח לא מתחבר לגוף הזה , הכול זז סביבי , כן, בטוח אני רצה אין הסבר אחר,חייבת להגיע הביתה לשתות קצת מים להרגיש משהו מוכר, אבל הבית נראה רחוק כל-כך, האנשים בוהים בי , מה קרה אף פעם לא ראיתם מסוממת במנוסה? רוצה לצעוק להם,לכו לחפש משהו יותר מעניין להסתכל עליו!חסרי חיים תלכו לישון!אבל זה לא הם זאת אני, אני זאת שאין לה חיים ואני זאת שצריכה ללכת לישון ואני זאת שהולכת ומשחקת במשחקים של גדולים כי אין לה מספיק אהבה בחיים,אין היא מכבדת את עצמה מספיק בשביל לומר להם לא.
איפה היית עד עכשיו?אבא שואל כשאני נכנסת לבית,הייתי אצל חברה, ממשיך להרע לי, זה מוזר כי גם כאן הכול משונה ומחניק,אפילו בבית שלי אני לא מצליחה להכניס אויר לריאות,משהו לא טוב עובר בי, אבא אני לא נושמת אמא תעזרי לי!
כשאני פוקחת עיניים חלוקים לבנים ותקרות לבנות עוטפים אותי ברעידות, צלילים מוזרים של מכשירים שמחוברים אלי , מין מכונת הנשמה משונה ואינפוזיה דבוקים אלי כמו מסטיק ורוד "מצאנו אצלך אל.אס.די בגוף" אומרת האחות, איפה היית כל הלילה? היית במסיבה ! והתעלפתי...ו..אולי הכניסו לי משהו לשתייה?! זה תירוץ מספיק טוב,אני חושבת לעצמי,"טוב חמודה , זה היה רק התקף חרדה אל תדאגי לא מתים מזה" אמרה האחות אחרי מספר דקות של התבוננות בי כמו כלום לא קרה.כאילו שאני המשוגעת.
שבוע ויומיים שכבתי במיטה כמעט ולא נעה אומרת לכולם ולעצמי שזהו, הספיק לי , אם זה מה שהיה צריך לקרות בשביל שאפסיק עם כל החרא הזה אז זה הצליח, כמה חבל שבזבזתי על זה את השנים הכי יפות? כך חלפו להן שנתיים מחיי בביזיון ובבזבוז, צריך למצוא חביב חדש אולי אתחיל לסרוג?...
1/2/2008 05:34
...
כמה חודשים אחרי זה כשכבר היינו מסוגלים להביט אחד לשניה בעיניים אני וניקו נפגשנו, הוא אמר לי שאני הייתי התקופה הכי רעה בחיים שלו, הוא המתיר בי את כל מה שחשב והרגיש והכה אותי מילולית , כשהוא הלך בכיתי, בכיתי שעות ארוכות כי הבנתי שמשהו השתלט עלי,שהוא צדק, יצא מתוכי צד שלא חשבתי שיכול להתקיים בי, כמו שד שפלש לגופי והפך אותי למי שהכי לא רציתי להיות, רציתי להרוג את עצמי , ניסיתי לחתוך אך פחדתי , ניסיתי לבלוע כדורים אך לא העזתי ופחדתי שלו אקפוץ מבניין גבוה מדי אספיק להתחרט בדרך למטה ולו אקפוץ מבניין נמוך מדי אשאר בחיים ואהיה לנכה.כנגד כל הסיכויים נשארנו ידידים.
אני מאמינה שכל דבר שקורה לנו בחיים הוא לטובה, אני מאמינה שבזכות המערכת היחסים הזאת למדתי שאני לא יכולה להיות עוד אחת מהבחורות האלה, שבוגדות ללא רחמים ,שסקס בשבילן הוא רק כלי, לא , זאת ממש לא אני ועד כמה שקשה לי להודות בזה אני בסך הייתי ילדה טובה מבית טוב, שסטתה קצת מהדרך.
"אם אני צריכה להיות נאמנה למישהו או למשהו, אני קודם כל צריכה להיות נאמנה לעצמי...אם אני מחפשת אהבה אמיתית, הרי שלפני-כן אני צריכה להתעייף מכל האהבות הבינוניות שמצאתי" (מתוך "11 דקות" )
3/2/2008 03:59
...כבר עמדנו מחוץ לפאב מחכות למונית שהזמנו כשעצר לפתע לידנו ג'יפ שחור ,זה היה מישהו שראיתי בזוית העין בפאב ולא כל-כך התייחסתי, הוא שאל לאן,אמרנו לו שאנחנו מחכות למונית והוא שיכנע אותנו לתפוס איתו טרמפ ושחבל על הכסף, כשהוא מגיע לבית של נועה ואני כבר כמעט יורדת הוא אומר לי שזה בסדר ושהוא יקפיץ גם אותי עד לבית והאמת היא שידעתי מה הולך לקרות אני הרחתי את הסכנה אך משום מה רציתי לשחק קצת במשחק הזה.
כששאלתי אותו איפה הוא גר והוא אמר שבאזור הפאב ההוא,הבנתי שהוא מחפש בחורה לזיון ואז הוא התחיל מספר לי על זה שאשתו כזאת ליבראלית ושהיא שלחה אותו לאיביזה עם חברים ושמה לו במזוודה שתי קופסאות קונדומים, הוא עצר ליד הבית שלי והמשיך לדבר בהנפות ידיים קלילות כשמדי פעם יד ימין שלו נוגעת לי ברגל שמאל, הוא התחיל ללטף לי את הרגל וקפאתי, פתאום קלטתי מה אני עושה והבנתי שאני בכלל לא רוצה בזה, שהפנטזיה על סקס במכונית עם זר צריכה להישאר בגדר פנטזיה כי שם היא נעימה יותר , חושנית יותר, הבנתי שרוב הפנטזיות, שלי לפחות, צריכות להישאר שם, בראש, לחמם אותי בלילות בודדים.
הזזתי אותו ממני ואמרתי לו יפה שלום, ברחתי מהאוטו מודה לאלוהים שעצרתי את זה בזמן ושהוא לא תפס אותי בכוח והכניס חזרה למכונית,כשהגעתי הביתה אוננתי. מדמיינת את מה שהתחיל שם ממשיך ונרדמת עם היד בתחתונים...
14/2/2008 10:23
אבא, למרות שלא תקרא זאת אף-פעם ואני לבטח גם לא אומר לך את כל זה, אני רוצה שתדע שדברים כאלה לא שוכחים, אני יודעת שאתה תמיד עבדת קשה בשבילנו, דאגת וניסית להקנות לנו חינוך טוב וערכים אבל כל זה לא שווה את הזה אם אתה נותן לעצמך להגיע לשפל הזה ולתת לנו לראות אותך כל-כך חסר אונים, זה רק דורס לנו את השלווה, המראות האלה שלך שיכור כמעט למוות לא יוצאים מהראש, הייתי מעדיפה לחיות בקופסת קרטון בתחנה המרכזית מאשר עם אבא שכל הערכים וכל הכבוד וכל האהבה שלו אלינו נעלמים כשהוא מחליט שאת הצרות והכאבים שלו הוא מעדיף להחניק באלכוהול.
זה לא הוגן, זה לא הוגן שגם אני מרגישה שאני צריכה קצת אלכוהול כשרע לי, זה לא הגיע לאחותי לחיות איתך לבד כשכל לילה היית חוזר הביתה שיכור ומסריח ,שיכור ומתנדנד בין החיים למוות, בין החוזק לחולשה, לא הגיעה לה לחפש אותך בעיר בכל הדירות של החברים האלכוהוליסטים המטונפים שלך בזמן שהיא הייתה צריכה לשבת ולעשות שיעורים, זה לא צודק כשאתה צועק עלי שאני לא מכבדת אותך כשאני חוזרת שיכורה, כי בעצם, אתה מעולם לא כיבדת אותי.
אני לא רוצה להיות כמוך, להטמין את החולשות והפחדים באלכוהול, לא רוצה שיהיו לי ילדים שירחמו עלי כמו שאני מרחמת עלייך עכשיו, אני לא רוצה ,אבל אבא...אולי זה בלתי נמנע?
"אנשים ששותים כדי להטביע את יגונם, צריכים לזכור שיגון יודע כיצד לשחות." (אן לנדרס)
29/2/2008 03:01
" אני נושאת על גבי תרמיל בלתי נראה המתמלא לפעמים עד לאין מקום ולעיתים רחוקות שהוא מתרוקן,תמיד קשה לי לרכוס ומדי פעם משהו נופל או מציץ, משקלו העצום מקשה עלי בלכתי קדימה,אני עוצרת לנוח ולנשום לפחות פעמיים ביום.
מדי פעם, אני מניחה אותו אל מולי ומביטה על כל תכולתו,מרפרפת, נוגעת,מריחה וטועמת, מעטים הם החפצים הגורמים לי נחת ורבים עד מאוד הם אלה שהייתי רוצה לזרוק ואף להשמיד, לכל דבר יש תלות והם המהות והקושי והרצון לסלק לא גדול מספיק בכדי לגבור על הצורך לאגור את הפחדים, שבקרקעיתם הבוצנית כל-כך נוח לשקוע."
31/3/2008 11:34
ריח הפרחים מעיד על בוא האביב וריח הסיגריות מעיד על בוא המוות, אכן, אלה ימים שלא הולכים ביחד.
הם נמתחים לאורך הגוף כמו שריר תפוס מכאיבים בגב התחתון ומטפסים לצוואר העירום, ימים שמרגישה כמו בתחפושת משוטטת במרחבי הזמן כמו מנגינה המשתוקקת לרעש מוגן, כמו, צליל שובב שלא יודע מה ולאן. (ארקנה)
6/4/2008 20:27
הערב הגיע וכשפתחנו בהתרגשות את דלת הכניסה בבית אחותי וכשכולם צעקו הפתעה ומחאו כפיים ראיתי לאבא דמעות בעיניים ובין כל החיבוקים הנשיקות הדודתיות ואיחולי המזל טוב שאלתי את אבא , איך המרגש? הופתעת? והוא רק חייך ואמר "כמעט שהתחלתי לבכות משמחה" ואני, אני בעצמי החנקתי דמעות בגרוני, אוי ואבוי, זה בטח אומר שגם אני אנושית? וכל הערב חיבקתי,חיבקתי את אמא שהשמחה שלה הייתה מהולה בעצבות וחיבקתי את אבא כי היה לו קשה לעכל שגם המשפחה שלו היא משפחה שכזאת, כזאת שאוהבת וכזאת שנותנת, וכזאת שלמרות שרואים את האחדות שלה רק בימי הולדת וחגים, גם המשפחה שלנו היא,כזאת, משפחתית.
וחיבקתי את אחותי שלא הפסיקה לומר לי איך שזה מוזר לה לחבק ולקבל חיבוק כי מעולם לא למדו אותה ואני חייכתי ואמרתי שגם אותי לא למדו מעולם וחיבקתי יותר חזק וחשבתי, שיש דברים שאני יכולה ללמד את עצמי ושזה לא נורא שכל השנים האלה לא חיבקתי כי יש לי את כל הזמן שבעולם לחבק את העולם הזה שלי.
8/4/2008 11:34
מזמן לא היה לי זיון טוב, כזה שיצאתי ממנו עם חיוך על הפנים והסיגריה שאחרי הייתה לי לגן-עדן ונמצצה בחוזקה בין השפתיים שלי, מזמן לא היה לי סקס שהותיר אותי מתנשמת, גמורה מעייפות, סקס מטורף וחייתי שהשאיר בי משקעים של חמימות וחושניות בתוך כל החלקים בגוף שלי, סקס שהשאיר לי את השפתיים חמימות,רוצות רק עוד.ועוד.ועוד.
צריך למצוא משהו חדש,צעצוע מזן אחר אפילו, תענוג אפל אחר שיאתגר אותי, מישהו שידע לנגוע בכל הנקודות הנכונות שלי מבלי לפספס אפילו אחת, אחד שידע לאיזה הילוך להעביר ומתי להגיע אליו, אחד שירגיש אותי בכל תנועותיי. כמו מלך יהיה בארמוני.
גבר כזה שלא ישאל קדימה או אחורה לשמאל או לימין, איך שירצה בי באותו הלילה (או ביום)יקבל ואני,יכולה להיות הכל, אחות, נזירה שובבה, חשפנית,כל עוד ארצה,הוא ירתע ממני לרגע ויצמיח פנטזיות קדומות, יודע לאן למשוך את הרגע, לאיזה מקום להעביר את היד וטוב לך? ישאל ואז אני כמו בזילזול אומר שסודות מדינה לא מגלים,בחיוך ממזרי הוא יתהה מי לימד אותה נימוסים? אוך כל השאלות האלה אומר בשקט,תשתוק ותמשיך לנסוע הדרך ארוכה עד תום הרעב שבי.הוא ישכח עצמו בי. ילך לאיבוד ויתאבד בתוכי.ידגדג בגוף המתנשם,עד שיגמר לו הדלק ואז אומר שזה בסדר, יקירי בוא ונתראה שוב ביום חמישי? כך שבכל פעם שניפגש אצעד מתנשמת לעברו, רטובה רק ממה שאני יודעת שהולך להגיע, איך שיגיע בגופי ויגרום לי לחטוא, איך שהוא יהיה שפוט לנשימותיי ואהיה שפוטה לכוחו.
אני רעבה לחום, רעבה לחשק ומי יסביר את זה? ולא, זה לא שאני מחפשת מועמדים לתפקיד הזה, זה יגיע, בזמן הנכון כשארצה בו באמת, כי עד כמה שחושקת , טוב לי בשקט הזה ובשקט הזה גם החושים מתחדדים וכמו שאני לא ממהרת אני גם לא מאיטה וזה בקצב הנכון למרות שבשבילי מהירות תמיד הייתה שם המשחק, אבל החוקים משתנים ואין כבר הימורים פתאום עדיף לי ללכת על בטוח, לא רוצה הפתעות רק נכון ובטוח וגבר שידע, מה אסור ומה מותר וגופי לא יהיה לו לכלי אלא למזבח וחוץ מזה, אם אין אני לי מי לי? והיד שלי, יודעת את כל המהלכים הנכונים בגוף הזה.
"כי אני הראשונה והאחרונה
ואני מושא הסגידה ומושא הבוז
אני הזונה והקדושה
אני הרעיה והבתולה
אני האם והבת
אני זרועותייה של אימי
אני העקרה, וילדי רבים
אני הנשואה בכבוד והרווקה
אני היולדת ואני זו שמעולם לא ילדה
אני הנחמה על כאביי הלידה
אני הרעיה והבעל
והאיש שלי הוא מי שגידל אותי
אני אמו של אבי
אני אחות בעלי
והוא בני הדחוי
כבדוני תמיד
כי אני השערורייתית והמופלאה." (מזמור לאיזיס/התגלה בנאג-חמאדי מן המאה ה-3/4)
6/5/2008 18:57
הקיץ ממהר להגיע והחורף לקח איתו אנשים,חברים, דברים רבים איבדתי בשלג ואין דרך שבה אוכל להחזיר אותם אלי,אני בטוחה.
אולי הקיץ הזה אני אלמד, שיש את מי לשמור ולאחוז בו בכוח ויש מין האנשים שאובדנם הוא הנורא מכול? הרי אני אתהה עד ליום מותי למה החורף לקח לי אותו ואותה,אתייסר עד אשר אקבל את התשובה ואם לא, הזיכרון ישאר בי עד לקבר והיגון הזה, המעורער, אולי לעולם אותי לא ינטוש.
אחריהם הם השאירו זיכרונות יפים צחוק ובכי, הם השאירו בי מטענים ומטעמים ותחושת אכזבה, האם הנורא מכול קרה? האם כמותם, לא יהיו עוד? ולמה אני, זאת הנוטה לא להסס וללכת לאן שהרוח לוקחת, למה אני מהססת בדרך שבה היחסים איתם נגמרו? למה אני מהססת בדרך שבה הם עזבו אותי כל אחד בדרכו? תמיד האמנתי שכל מי שאני פוגשת ואוספת אל חיכי בדרכים סלולות ובשבילי אפר נועד להביא איתו מסר, ללמד אותי על עצמי מי אני ומה אני בעולם הזה, אני האמנתי שגם אני בשבילם לא סתם עוד דמות אדם שנקלע לדרכם בטעות.
תמיד היו אנשים בחיי ורובם היו כאלה שמאז שפגשתי בהם ידעתי כי הם לא ישארו לצידי עד הסוף והאמת היא,שלא כאב לי כשהם הלכו, לא הייתי שוטה והאמנתי שלכול ולכולם יש הזמן המקום והמשפט האחרון, אבל הם, שני אלה, הם היו חלק ממני, צלעות מגופי,לכל אחד מהם היה חדר בליבי, האם פה האלוהים מנסה ללמד אותי משהו? האם המסר שלו אלי עם עזבונם אותי הוא שאין אדם בעולם שיהיה מאז ומתמיד פה לידי לחבקני כשכואב ולחייך יחד איתי כשטוב לי? האם אני זאבה בודדה וזהו גורלי? לא הייתי רוצה להאמין בזה אבל יש בזה מה שעוקץ בי לכל הכיוונים ומשריץ דמעות על הכרית שלי בלילה,
הקיץ ממהר להגיע והחורף לקח איתו אנשים,חברים, דברים רבים איבדתי בשלג ואין דרך שבה אוכל להחזיר אותם אלי,זה המכתב הארור האחרון הזה, אני בטוחה.
17/6/2008 23:39
...למה אני תמיד מצליחה למצוא פרטנרים כל-כך מעולים במיטה אבל אני לא מצליחה למצוא פרטנרים לרגש? כי בהתחלה הם תמיד חמודים ומתוקים ומחבקים אותך ואחרי זה עוד לפני שאת מספיקה להגיד לילה טוב הם כבר נוחרים לך באוזן?ותמיד מי שמצליח לעורר את גופי לא מצליח לעורר את נפשי ולהפך,אני חצויה כמו פלחים של תפוז רקוב למחצה...
1/7/2008 23:31
היה לי כמעט הכול, כבר הייתי עם הילד הרע ועם הבוגדי, הייתי סאדו-מזוכיסטית והייתי עם הנשוי והבוס שלי, הייתי עם גבר ואישה יחד והייתי עם אישה לבד, בגדתי ונבגדתי והייתי עם המסומם ועם האלכוהוליט, עם מהמר וגם עם האנרכיסט, היה את הפריק והיה גם את הדו-מיני וכנראה שהייתי כמעט בכול מערכת יחסים בלתי רגילה אפשרית.
עכשיו אני מרגישה שמיציתי ולא רוצה יותר לנבור בבלתי רגיל ולא רוצה עוד פריצת גבולות מטורפת, לא עוד מערכת יחסים שתסיח דעתי ותדאיג נפשי, כן, אני באמת רוצה רגיל ומצידי? שיגרתי קצת, שקט ולהרגיש בטוחה כי אין בכוחי עוד, ללכת אל עבר השבילים האפלים ועכשיו מתאים לי ישר ועכשיו מתאים לי נוח ועכשיו, אני רוצה לאט ובטוח יותר מתמיד,אז אלוהים שלי, אם אתה שם ושומע אותי תן לי קצת נחת, שקט, תן לי כבר למצוא גבר שאיתו ארגיש באמת בטוחה, מישהו לדבר איתו כול הלילה, מישהו שזה לא יגמר בינינו אחרי חודשיים שלושה כי המשיכה, גם היא דועחת עם הזמן.
25/9/2008 15:05
יש פה משהו נורא חזק שלא היה לי בעיר שלי, יש לי פה את תחושת החברות שהייתה חסרה ואף על פי שמדי פעם היא מזויפת מעט עם חלקן מהבחורות זה בכל זאת מרגיש נחמד כי אפילו את זה לא היה לי במשך זמן רב, אני לא מצפה פה כמעט מאף אחת ואולי בכלל מאף אחת שתקריב עצמה למעני שתהיה דם מדמי, הפסקתי מזמן להאמין באגדות האלה, יש חברות, אני יודעת, אבל יש אנשים שאיבדתי בשלג ואיתם אבדו התקווה והאמונה בחברות אמיתית בין נשים, כזאת שמספרים שהיא נשארת לנצח.
2/10/2008 12:21
האש הזאת שבי שורפת
את כל מה שבדרכה והיא, מכורה לעצמה וגדלה בכל תנועה שלי.
האש הזאת שבתוכי נגועה בתשוקה וחשק והיא, בת-אלמוות וגם קיימת בי מגלגולים קודמים, בלעדיה, אני נר שלהבתו
כבתה ובלעדיה אני לא טובה לעצמי ולא טובה לאף-אחד.
האש הזאת היוצאת ממני בפרעות להוטה היא כל שאני
מאז ומעולם וכנראה שלתמיד. (ארקנה)
3/10/2008 12:42
גברים רוצים לקבל הכול,הוא לא רוצה מערכת יחסים רצינית אבל בטח שהוא רוצה ידידות ואם אפשר אז גם,לשכב איתך, אבל שלא תשארי לישון נשמה הוא יגיד, אני יש לי סידורים מחר, הוא רוצה אותך אבל הוא גם שם עין על החברה שלך כי אם בעצם לא יסתדר לו איתך יש לו תחליף, והוא יספר לך על החיים שלו רק בתנאים ובלי יותר מדי דימויים וזה בתנאי שאת גם, איך לומר, תסתמי את הפה שלך ולא תנברי לו מהר מדי ויותר מדי על מה עשית ואיפה היית בחיים שלך.
הוא ישאל מה עשית אתמול ואז כשאת תשאלי הוא יחמוק מלענות לך או שיענה בקיצור במין משפט מצוץ מהאצבע, פה ושם מאמי, אם תשלחי לו יותר מדי אסמסים הוא יחשוב שאת עלוקה אבל הוא? הוא זה שלא יתן לך לישון בלילה בטלפונים והודעות עד אור הבוקר, אולי תבואי אלי לישון? מה? את ישנה כבר?
די לי,נשבר לי, לא מתאים לי יותר, זה עושה לי יותר מדי בלגנים מיותרים בראש, אין לי חשק לזה ואני כבר הזדקנתי, לא רוצה ידידים ולא יזיזים ופאק איט סקס בשבילי זה רק כדור הרגעה ונראה שגם הכדור הזה כבר לא עוזר אז מעכשיו זה הכול או כלום ואם מישהו רק ינסה לשבש לי את זה הוא מוזמן להזדיין לי מהחיים כי החיים שלי יקרים לי מדי והלב שלי כבר לא עומד בכל התהפוכות שהוא עובר בגללכם.
15/10/2008 01:50
מכירה אותו, את הפחד, מכירה אותו טוב ואולי טוב מדי, מכירה את הכאב כשהוא מתפשט בכל הגוף ולא מניח וביניהם, האהבה מפסלת משמעות ומתמקמת בתוכי לזמן קצר ואילם, אחרי זה היא בורחת בפרעות ומשאירה אותי עם הכאב חברו של הפחד הם מנגנים על מיתרי הלב כשיכורים ומכסים את כולי במקלחת.
אז אני מסתתרת תחת חיבוקים אבהיים כמו ילדה קטנה וכמו נחמה אחרונה והאמת שלי היא השקר שלהם והאמת שלי היא מחלת השכחה, אז מה זה בסדר כשיכול להיות טוב? ולמה טוב כשיכול להיות טוב יותר? מסתתרת תחת שיער צהוב ובעיניים עייפות אני רואה את כולם מחייכים ובוכים כמוני ומבינה שסך הכול כולנו בני אדם.
בזמן האחרון כל דבר שאני שמה עליו את האצבע קורה וזה כאילו שאני מצליחה למשוך ולהגשים את כל מה שליבי חפץ בו, הבעיה שלי היא לאחוז בזה, כשזה מהגיע זה תמיד מחליק מבין אצבעותיי, איך גורמים לדברים להישאר? איך נאחזים במה שרוצים וכשזה מגיע לא מרפים ממנו? עוד לא למדתי לעשות זאת אז אולי זה הצעד הבא? לגרום להם להישאר?
23/10/2008 14:03
תמיד לפני כל דבר חדש שאני מתחילה,אני מוצאת אלף ואחת סיבות למה לא להתחיל את זה ולמה זה בעצם לא בשבילי, אז אני מפחדת,מודה, מפחדת הרבה לא להצליח וזה בדרך כלל מה שמפיל אותי, ואני יודעת שאין לי ממה להתרגש יותר מדי כי סך הכול זה ממש קטן עלי אבל כל דבר חדש הקשור בלמידה ובהכרות עם אנשים חדשים בדרך כלל מדגדג לי בבטן התחתונה ומשאיר לי בלב מיליוני סימני שאלה, ולא משנה עד כמה השתנתי מאז ילדותי, זה עדיין מפחיד אותי.
אני היא עדיין אותה הילדה הקטנה שהייתי פעם, מודה.
27/10/2008 13:33
ממש הרגע... בזמן שחירבשתי כאן כל מיני מילים התחיל לרדת גשם, גשם חזק, ממש שיטפון, כמו בכל יום הולדת שלי, כי בכל יום הולדת שלי יש את הגשם החזק הראשון, אומרים שהוא ברכה, אז אם זאת ברכה מאלוהים או מהאמא של העולם אני אומרת תודה זאת אולי הברכה הכי נפלאה שאני יכולה לקבל.
...
13/11/2008 10:50
אמרתי כבר שאני מוכנה? אם לא אז עכשיו אני אומרת " מוכנה לאהבה ומאסתי בכל האהבות הבינוניות שהיו לי " זה כבר לא מרגיע אותי, לא סקס מזדמן,ולא שיכרות מכורה לעצמה, ואין רצון לכעסים או דיכאון של חורף, החורף הזה תהיה לי אהבה, וזאת לא תהינה התאהבות של חודשיים וזאת לא תהיה הצהרה של אני לא לבד, זה יהיה ביחד וזאת לא תהיה אגדה קסומה ממבחר אשליותיי, אלא החיים שלי, החורף הזה אמצא אהבה!
אחרי חיפושים ארוכים של ניסיונות אבודים להבין איך אני צריכה להתנהג עם גברים הבנתי שאני צריכה להיות פשוט אני,איזה פשוט זה? לא צריכה לשחק במשחקי סקס מפותלים ואין צורך להטות בגברים ולשחק אותה קשה או ילדה טובה מבית טוב, הרי זה רק ימשוך אלי שחקנים כמוני,הבנתי שזה בהחלט לא מזיק להציב קווי מתאר ליחסים וגבולות זה לא בהכרח מגביל אותי, הרי כבר הכרתי את הגבולות שלי, כן עכשיו אני יכולה להגיד שגיליתי מה הם.
21/12/2008 23:29
פעם, את מה שרציתי להרגיש ואת מה שרציתי לראות החלפתי בסמים ולפעמים, אני מחליפה את הסמים באלכוהול, ובכנות, לפי דעתי הפכחית שני אלה הם אותו הדבר, שניהם התמכרויות שמרחיקות אותי מעצמי, כי את מה שהרגשתי, הטוב שבהם, אני יכולה להרגיש גם כשאני צלולה ואף הרבה יותר, כשאני צלולה אני מרגישה באמת, אני באמת יודעת, אני לא עושה דברים שעושים בי מערבולות חושים, כשאני צלולה אני באמת אני.
אני רואה את האור, ובזמן האחרון אני אפילו מרגישה את אלוהים, את אלוהים בכל צעד שלי, את ליבי שאומר לי שאני לא חייבת להפוך לתוצר של אנשים המכתיבים לי מי להיות, אני יכולה להיות הכול כל עוד ארצה, כול עוד אתן לעצמי להיות אני.
"...והנה אשה אחת בעיר אשר היתה חטאת כשמעה כי-הוא מסב בית הפרוש ותבא פך-מרקחת: ותעמד לרגליו מאחריו ותב ותורד דמעות על-רגליו ותנגב אתן בשער ראשה ותשק את-רגליו ותסך אתן במרקחת: וירא הפרוש אשר קרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי-עתה ידע ידע מי-היא זאת ואי-זו היא הנגעת בו כי-אשה חטאה היא: ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר-לי אליך ויאמר רבי דבר: לנשה אחד היו שני בעלי-חובות האחד חיב לו דינרים חמש מאות והאחר דינרים חמשים: ומפני שלא היה להם לפרע מחל לשניהם ועתה אמר-נא מי משניהם יחבב אתו יותר: ויען שמעון ויאמר כמדמה אני זה שמחל לו יותר ויאמר אליו יפה דנת: ויפן אל-האשה ויאמר אל-שמעון הראית את-האשה הזאת הנה באתי אל-ביתך ומים על-רגלי לא נתת והיא הורידה דמעות על-רגלי ותנגב בשערה: אתה לא נשקתני נשיקה אחת והיא מאז באתי לא חדלה לנשק את-רגלי: אתה בשמן לא סכת את-ראשי והיא במרקחת סכה את-רגלי: לכן אמר אני אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח-לו מעט הוא אהב מעט: ויאמר אליה נסלחו-לך חטאתיך..." (הבשורה לפי לוקאס פרק ז')
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ארטמיס היחידה