מי זאת? שואלת את עצמי מול המראה, זאת את? באמת את? כי אחרי שישבתי יותר מעשר דקות מהרהרת על ילדים ובעל, פקינג חתונה, הייתי חייבת לשאול את זה. לבדוק תמונת מצב.

אלה היו חלומותיהן של כול חברותיי מילדות, שמלה לבנה, תינוקת קטנה, הן שיחקו באמא ואבא, באמא ובת, אני שיחקתי בקן מזיין את ברבי.

צחקתי עליהן בזלזול, עלק ילדים וחתונה אתן ילדות בעצמכן! תמימות חשבתי לעצמי, נדמה לי שדווקא בדברים שהייתי אמורה להיות מציאותית, הרי כולן מתחתנות בסוף, אני יצאתי מדעתי, יצאתי משם כי חשבתי שזה בזבוז זמן, מי צריך שמלה לבנה? זה משמין! ובחלומות אחרים, כמו על שלום ותקווה שם הייתי, החלום הגדול ביותר שלי להבדיל מהן היה לעשות שינוי בעולם הזה למות ולדעת שלא חייתי לחינם, שהשארתי חותם, כן, כן, בגיל שמונה זה היה החלום הכי גדול שלי. בכול פתק ששמתי בכותל בקשתי שלום, בלי לדעת אפילו את המשמעות של זה. אולי עד היום אינני יודעת ורק מנווטת בערפל. משחקת ברעיון של זה.

הן צחקו עלי, אמרו לי, לאן את חושבת שיביאו אותך החלומות האלה שלך? חלומות בהקיציס חמודה. צאי מהסרט. ולי זה נראה נורמאלי לגמרי, הרבה יותר מציאותי לחשוב על זה מלדמיין את עצמי גוררת עגלה.

וכשכולן גדלו בכמה שנים וחלמו על האביר על הסוס הלבן, על החבר המתוק שיביא להן פרחים וממתקים וחוטיני אכיל, אני דמיינתי זין, כזה גדול ועבה שלא משאיר מקום לבתולין, מה אני צריכה פרחים? מה זה לא נובל? מה אני יעשה עם מתוקים? אני שומרת על הגזרה! ועכשיו, עכשיו רק תביאו לי פרחים, המון, שיתפסו מקום בכול הבית ותקנו לי מליון שוקולדים בכול מיני צורות.

לפעמים נדמה לי שתהליך ההתבגרות שלי הפוך, דברים שהיו טמונים עמוק בכול ילדה מגיעים אלי רק עכשיו, כאילו התכחשתי להם, מסקנות שכאלה לא משאירות לי ברירה ומכריחות אותי לחזור אחורה בקפסולת הזמן שלי, הזיכרון.

אני זוכרת אותם כול הזמן רבים, היא שוברת צלחות ואז תופסת אותי אל חיכה, בואי, בואי נלך לחדר את לא רוצה לראות את השיכור הזה, מטומטמת! הוא צועק ומקלל ויורק לאוויר, אני רוצה להתגרש! אנחנו נעזוב אותך! היא מאיימת.

אבל הם לא התגרשו, עד היום הם יחד, עד היום הם רבים על בולשיט והמשפט הכי פופולארי שלה זה שהיא תתגרש ממנו ותחזור לאוקראינה. איתי. בטח.

כשהייתי קטנה רציתי את זה, שהם יתגרשו, ייחלתי לכך לילות רבים, היום פחות אכפת לי אבל מדי פעם כשאני באה לבקר ומוצאת אותם רבים, אני מתנדנדת בין הרצון החזק שתהיה לי דוגמא טובה לחיי נישואים לבין הוויתור שלי, האני שלי מילדותי שמרגיש שאין דבר כזה חיים שכאלה, שבעל ואישה זו התרמית הגדולה ביותר שיצרו בני האדם.