אני לא רוצה שהיא שוב תתקשר, אחרי עוד חצי שנה, ותשאל, עדיין זאבה בודדה? תפסיקי לנסות לעודד אותי כלבה! אני לא רוצה לרחם על עצמי אז למה שאת? התייאשתי מלמצוא אותי כול הזמן לבד כי נמאס לי לשאול את נפשי למה זה מגיע לך נפש יפה? והספיקה לי פעם אחת יותר מדי לשמוע ממנו ש'את לבד כי את משדרת שאת לא צריכה אף אחד' אבל אני כן. אני כן צריכה.

זה לא מרגיש נכון לחפש סיבות לברוח כול הזמן מהעבודה ומהעיר הזאת ומהאנשים שבה, אולי גם ממני, לא רוצה לברוח מהאור. בחושך לא נעים וקר.

נמאס לי לשמוע 'אבל את כזאת יפה ואינטליגנטית איך עדיין אין לך אף אחד?' למה לזרות מלח על הפצעים? ואמש ניסיתי לנחם אותי ואותו (ידיד טוב) כשהוא התקשר ושאל אם כבר יש לי מישהו אז עניתי שלא והוא אמר שגם לו, השבתי באל תדאג חבר יקר, בסוף עוד נמצא את האחד, את האחת, וכשכולם יתגרשו אנחנו נהיה נשואים באושר ועושר עד עצם היום ההוא. עם חמש ילדים. 

כי למרות שאמרתי שהנשיקה הייתה סיומת יפה כואב לי שהוא לא התקשר מאז.

גם אני בן אדם. גם לי יש רגשות. גם אני רוצה לחיות.

גם אני רוצה לישון בכפיות.