לך,
היחיד שהצליח לפתוח את הלב שלי אחרי שאני בעצמי וויתרתי עליו,
שנראה לי כמלאך בכל פעם שרק הבטתי,שהיה שם הגן ועזר בהדרכו המיוחדת והבלתי נראית.
רק רציתי להגיד לך,שאין לך מושג עד כמה אני אוהבת אותך,שלמרות שאתה חושב שאני אומרת דברים כדי להוכיח את עצמי אני לא מנסה כלום,בטח שלא לידך.אתה גורם לי להרגיש שזה בסדר להיות ילדה קטנה לידך ולהתנהג איך שאני רק רוצה,שמותר לי להיות אני,מכוערת או יפה,שמנה או רזה,מטומטמת או חכמה והכל מכל אלה,מותר לי להיות אני.
הראית לי שבכל מצב אתה תאהב אותי,לא משנה מה.
אני לא יודעת איפה בדיוק טעינו,אבל ככה זה,קשה להתמודד עם רגש כ"כ גדול,במיוחד כשהוא הדדי,במיוחד שהוא כ"כ יפה.
מהרגע הראשון שראיתי אותך התאהבתי,אתה היית כל כך אדיש אליי-ומאז זה היה מרוץ,ממש מרוץ,להשיג אותך להגיע ללב שלך והגעתי ואז כבר לי ירד,אח"כ אתה רצית ואני לא אז המשכת ושקלטתי החזרתי אותך אחורה.
שלושה חודשים,מלאים ברגעים יפים כל כך עצובים כל כך,מצחיקים.
ומה עכשיו?
אתה נופל,אני נופלת-ספק אם בגלל החיים ספק אם מצורך הזדהות,אני נהרסת.
אהבה,אני קורסת ואתה לא עושה כלום,אתה כל כך אדיש למצב ובמקום לבוא ולהרים אותי אתה נותן לי עוד סיבות ליפול.
לך הכל מותר ולי הכל אסור וזה לא הגיוני ככה ואהבה היא לא הכל מלאך,אהבה היא 99 אחוזים אבל האחוז הקטן הזה משנה,אין לך מושג כמה.
אני אוהבת אותך,
אבל אני לא יכולה להתמודד,אז אני נעלמת,כי אני צריכה את הלבד שלי כרגע,למרות שהגעגועים חותכים לי את הלב,מנסרים לי את הנשמה חתיכות קטנות קטנות.
אני פיה שבורת כנפיים ואתה עסוק בכאב שלך מכדי לתקן לי אותן.
לך אהובי,
המכתב שלא תקרא לעולם,
תתעורר מלאך,
לפני שיהיה מאוחר מידי.
לפני שאפול ולא אקום.
כינוי:
venus\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
