FLY IS WHAT I WANT.

וזה לא בסדר,להגיד שהכל בסדר

ובסך הכל כלום לא בסדר.

את נחנקת כי נמאס לך,

מצביעות של אנשים שבאים לזרות לך מלח על הפצעים בטענה שהם עוזרים,

את רוצה רק את השקט הנפשי שהיה לך לפניו ואפילו אותו את לא מקבלת.

כי פרידה זה כואב,כי אהבת אותו באמת ואת עדיין אוהבת,

אז את רק עוצמת עיניים מנסה שיעבור,מנסה שיעזוב ואז את רואה,

מתפכחת-כמה שהמציאות היא כואבת,כמה שהיא לא מרפה ממך אפילו לא לדקה.

וזה שם,את מרגישה שנמעך לך הכבוד ביחד עם הלב שלך,

כאילו באו וניפצו לך שנה ואפילו שנתיים מהחיים שבהם בנית אמון,

שבהם בנית את עצמך מחדש,עם פחות שנה עצמית והרבה יותר אהבה לכולם.

ואיך זה תמיד אחרי שאת מבטיחה לעצמך שלא להתאהב,שלא לפתוח את הלב את עושה את זה,כי בא הבחור המיוחד כביכול ששובר את המוס כמויות,

שגורם לך להרגיש שהכל בסדר ושהוא כאן,שהוא לא יתן לך ליפול שהוא גבר אמיתי.

והוא מוכיח את עצמו כילד קטן,גנון של ממש,הוא נאחז בך ואת מרימה אותו,למרות שלא ככה זה אמור להיות,את משלימה עם זה שהחיים שלך זה 'לא אמור להיות' אחד גדול ושאם כבר יש אהבה אז את נותנת לה את כל כולך כדי שלא תברח.

ואת עושה טעויות והוא טועה ואת נופלת והוא כ"כ מרוכז בנפילה שלו שהוא לא שם לב ואתם הזוג הכי פתטי בעולם כי לו לא אכפת שאת תשתכרי למוות כל עוד את איתו ולך לא אכפת ליפול כי הוא  הרשת ביטחון שלך,אבל העצוב הוא שהרשת ביטחון הזאת היא דקה כ"כ שאינה יכולה לשאת משקעים כשלך,שהיא אפילו לא תצליח להספיק לאדם ממוצע ואת הרי,הרבה מעבר לכל הממוצעים האלה ולך יש מטען רגשי כבד וצורך ברשת חזקה וטובה,בכתף לבכות עליה וביד התומכת שתראה לך מה הדרך.

ואולי זה תלותי ואולי אפילו מטומטם,אבל האהבה כ"כ עיוורה אותך שעכשיו שאת מתחילה לראות דברים מהצד את אומרת לעצמך שכל זה בכלל לא היה זוגיות,שהכל היה רק כלפי חוץ,הרגש שלך מתפורר לאט לאט כי הוא הוכיח את עצמו כדבר חסר רגישות ובכל זאת את הרוסה.

והאיש הזה שחשבת שהוא מלאך היה הסוס הטרויאני שחדר לתוך הלב שלך ולאט אבל באופן בטוח ריסק אותו ועכשיו אין מי שיתקן עכשיו אין מה שיתקן,כי ילדות כמוך באות בלי הוראות הרכבה וכולם נכנעו מלנסות...