זה גשם חצות,
מותר לך לבכות עכשיו-
זה בסדר.
תחייכי,עד שהחיוך יקרע,
תאהבי עד שיתפוצץ לך הלב,
תירגעי-כי רוגע זה המפתח.
ואת רגועה...
ועכשיו תפתחי את העיניים-
זה לא פנטזיה,לא סיוט,
זה החיים שמכים בך כל בוקר מחדש,
גשם חצות עבר.
מותר לך.
תבכי,כי זה בסדר לבכות-
את אנושית.
תפוצצי את העולם,
תציפי אותם בשנאה שלך,
כי הדלת סגורה והפנים מסובבות,
לכיוון לא ידוע והעיקר שלא אלייך.
והשקט שלפני הסערה הוא לפני הסערה הבאה,
אז עד אז תטעי,
כי מותר לך ליפול כי מותר לך להיכשל,
מותר להיות מבולבלת ואפילו אבודה,
להכיר דבר שונה משהורגלת.
עכשיו תשתקי...
עוד בוקר,חיוכים מזויפים לכל עבר,
עוד מעט גשם חצות,עוד קצת זה נגמר.
תרדי מאור הזרקורים אל הפינה החשוכה ביותר,
עכשיו מותר להסיר את המסכה את יכולה לצעוק,
להיות מכוערת או יפה,
הם לא מסתכלים.
ומתי הגשם הזה ישטוף את הכל?
את לא יודעת,לעולם לא תדעי,ואת מחכה,
ואני מתבוננת מהצד.
כי החיים מחוץ לתמונה קלים בהרבה יותר,
כי תמיד טוב להסתכל על עצמך מהצד ולדבר בגוף שני,זה מקל.