החיים של יונפי

יום האהבה לא אומר לי כלום , סביר להניח שזה בגלל שאין לי מישהי.

בכל ימי האהבה האחרים שבהם הייתי לבד , לא הייתי מחשיב את היום הזה כחשוב.

הוא היה עובר כמו כל יום, הייתי פשוט נמנע מלצאת בו כי כל המקומות היו עמוסים

שירי האהבה שהיו ברדיו היו יפים, ונהניתי מהם בלי קשר לזה שאני לבד.

גם השנה, כל השאלות ששאלו אותי מה אני עושה באותו ערב, או כל מה שאחרים ענו שהם עושים עם בנות זוגם, לא הזיזו לי כקליפת השום (ככה אומרים את זה ?).

אבל לפני שיצאתי מהעבודה באותו יום ראיתי בזוית העין את אחד העמיתים שלי נושא עימו שקית עם מתנה לחברה שלו שמתוכה בצבצץ לו ורד יפה, ואז בלי הכנה מוקדמת מראש - זה הכה בי.

תחושה עמוקה של עצב השתלטה עליי בבת אחת בעוד שאר העמיתים המשיכו לדבר איתי בעינייני עבודה.

כל כך רציתי להיות במצב הזה שאני מגיש ורד לאישה שאני אוהב , ומשמח אותה במתנות ומקדיש לה את הערב והלילה - רק לה.

פתאום הרגשתי כל כך לבד, פתאום זה שינה לי, פתאום זה הציק לי .

 חזרתי הבא והסתגרתי לי בחדרי עד הבוקר , לא מצליח לישון עם המחשבות הרודפות אותי.

באותו הרגע שראיתי את הורד זה היה כאילו בבת אחת נחתה  עליי תובנת חיים מדהימה (כאילו שלא ידעתי אותה קודם ...)

מה שאני רוצה יותר מכל זה לסמן V על למצוא אהבה .

אני מקווה שזה יקרה בקרוב ....

לילה טוב אנשים יקרים.