החיים של יונפי

כל המחשבות הגיעו להן בבת אחת, במקביל, ללא הכנה מוקדמת, ללא יכולת לסדר דברים בראש.

המצב העכשוי בעבודה  , המצב הרווקי שלי כרגע, זכרונות מלפני שנה , שנתיים, עשר....

עוד מעט יש "בוקר טוב צה"ל" ברדיו , עוד מעט השמש תתרומם לה לאט ותאיר את שמיי עירי.

עוד מעט יהיה מאוחר מכדי לישון , עוד מעט יתחיל יום שאני אתחרט על כל דקת חוסר השינה.

שקט מופתי ברחוב , שוקל לצאת להליכה אבל מוותר - אני עייף מידיי .

כל מכריי ישנים עכשיו שנת ישרים , כך אני מקווה .

אולי אלך לארוחת בוקר בדיקסי ?  חולפת מחשבה בראשי .

הרי היא כבר היתה מפלט ללילה לבן אחר - לילה שלא יכולתי לסבול את השהות בביתי .

שכל דקה בו עברה כמו נצח במחשבות עצובות על מה שקורה בחדר הסמוך.

שהנהיגה חזרה הביתה היתה כ"כ חסרת אחריות עקב העייפות.

לילה שבו אף אחד לא הרגיש, לא ידע, את מה שמתחולל בנפשי.

תקופה לא רחוקה , אך עם זאת נראית כשנים.

פתאום , ללא התראה מוקדמת הכל חוזר אליי בבום , כאגרוף שנכנס ישר לליבי.

הרי זה עבר, זה נגמר , ונשארתי חי .

אז למה הלילה כל הזכרונות ההם שאני כ"כ רוצה לשכוח חוזרים ?

נראה לי שהלילה הזה כבר אבוד .