החיים של יונפי

יש לי ידידה ותיקה שאני נפגש איתה בערך פעמיים בשנה.

היינו חברים טובים לפני מס' שנים , אבל אז התרחקנו .

לא מפני שרבנו , פשוט החיים הובילו אותנו לכיוונים שונים.

ואתמול היה לה יום הולדת 30 - עגול ומפחיד .

כמובן שלבשתי את מיטב מלבושיי ונפגשנו במסעדה בנמל ת"א.

היו שם חברים שלא פגשתי הרבה זמן - בקיצור פגישת מחזור.

ואז הודיעה לי אחת הידידות (לא כלת יום ההולדת) שהיא מתחתנת.

קריאות אושר יצאו מפי ושמחתי מאד לשמוע את הבשורה.

ואז התישבתי לי וזה הכה בי - אנחנו כבר גדולים , כולנו !!!.

מה קורה לך יונפי ? חשבתי לעצמי.

איפה אתה חי ? תתבגר , תתפשר, לכל הרוחות תמצא כבר מישהי .

לא להאמין שאת אותה בחורה שהכרתי כשהייתי סטודנט רך בשנים

אני אראה עכשיו צועדת לחופה.

זה לא נתפס

אני מנסה , בחיי שאני מנסה, לא מרפה מהדייטים , לא פוסל על הסף, משקיע מאד .

אבל עם כל יום שעובר הדרך להקמת משפחה נראית ארוכה יותר ויותר.

קיבלתי סטירת לחי מהמציאות , ומהשעון הביולוגי שלא מפסיק להתקדם..

בסוף הערב אחרי החיבוקים של הפרידה אמרה לי כלת היום הולדת:

"נו, אתה רואה , הילדה הקטנה שלנו מתחתנת..."

כן, בעיניי היא עדיין ילדה.

כולנו.