החיים של יונפי

הפוסט הבא נכתב עקב השפעה קשה של מנת יתר של אקמול צינון

עקב הזכרון של הפעם האחרונה שהייתי חולה

עם הקוראים הסליחה אם יצא פוסט שיכור

2007 כמה ימים לפני ה 30 בספטמבר

3 צימרים בצפון , אני המיוחדת והחברים מבלים את חג הסוכות הראשון.

חוגגים לי יום הולדת מאוחר , עושים בערב על האש, כלבים מתרוצצים מאושרים ביננו.

ביום השלישי בדרך חזרה עושים מסלול טיול ברכב,

נתקעים עם הרכב, מחולצים עם עזרה של עובר אורח,

חוויות שיזכרו תמיד.

2007   30 בספטמבר - יום ראשון של חול המועד סוכות

חיכיתי ליום הזה.

חיכיתי כ"כ הרבה זמן.

שלא יהיו הפרעות של עבודה ודאגות אישיות.

חיכיתי לומר לה שאני מאוהב בה , שאני רוצה שננסה , למרות שאנחנו ידידים כבר שנים.

ולפני שהספקתי ....

"תשמע יונפי , אני רוצה לספר לך משהו .... התחלתי לצאת עם מישהו שמאד מוצא חן בעיני......"

ככה זה התחיל .

הם יצאו כל יום (חופש סוכות יש הרבה זמן ....)

ופתאום כל התכנונים שלי נזרקו לפח.

ואז נהייתי חולה , מן תגובה טבעית כזו של הגוף.

שבוע שלם של חול המועד סוכות - 7 ימי חופש ואני במיטה.

רואה אותה יוצאת איתו , לוקחת את כלבתה לטיולים איתו.

לא ידעתי איך להתמודד עם זה , הרגשתי אבוד , כלוא בין קירות הבית עם חום גבוה.

לא תפקדתי בעבודה, לא הייתי מסוגל לחשוב על כלום.

כעבור חודשיים היא עזבה את הבית , כ"כ מהר.

לפעמים אני חושב עד כמה רציתי לעצור את הזמן בנקודה ההיא של לפני ה 30 בספטמבר

בזמן שעוד הייתי די תמים ושקוע בחלומות שלא יתגשמו.

2008 30 בספטמבר - שנה אחרי

צחוק הגורל - ב 2007 זה היה היום שבו התחיל השינוי בחיי (רעידת אדמה מבחינתי )

ב 2008 זה יוצא א' תשרי - היום הראשון בשנה - גם סוג של התחלה חדשה.

היום אחרי כמעט שנה מחפש שותפה לחיים במקומות אחרים ,

עדיין לפעמים יש את התקווה (הקלושה) שאולי יום אחד היא תרצה.

אבל היום קצת יותר מפוקס , מבין שאין טעם לחשוב על זה ולקוות לשווא.

נזכרתי בכל זה כי עכשיו זה מתקרב , היום הולדת , התאריך ההוא

והעובדה שזו הפעם האחרונה שהייתי חולה.

מבקש בקשה אחת ממך היושב למעלה - בבקשה לא שידור חוזר .

שיהיה רק טוב .

נ.ב סביר להניח שהפוסט הזה לא היה נכתב אם הייתי בריא וללא השפעה כימית

אבל זה מה שיצא .

למרות שעוד מוקדם:

שנה טובה לכולם עם התחלות חדשות טובות .