החיים של יונפי

4 שוקולד ילדים , 4 שמנת , 4 ריבת חלב , 4 פיסטוק , 2 ברזילאיות ואחת רגילה לחלוטין -

זה השלל שהבאתי מרולדין להדלקת הנר החגיגית עם כל החברים שהיתה היום.

ישבנו בצוותא, צחקנו , נהננו מבדיחות ומהעובדה שגם ילדים היו שם.

הרבה זמן לא התקבצה לה החבורה המורחבת - ועוד ביום חול - לא יאמן  !!!.

ואחרי שרובם הלכו ישבנו לנו אני המיוחדת וידידה נוספת לצפות בפרק הראשון ששודר אתמול של ...........

הישרדות 10.

חשבתי לעצמי , עונה שניה , זה בטח ישעמם , אבל מה לעשות - נתפסתי שוב !!!

למרות שהשנה האחרונה היתה מועטת טלויזיה , לזה אני יכול להתמכר.

אח"כ טיול לילה עם המיוחדת וכלבתה שתמיד עושה לי טוב , והתעדכנות על ענייני היום.

אבל הדבר החשוב - אזרתי אומץ היום וביקשתי העלאת שכר !!!

החלטתי להסיר את הפחד,  ולהתמודד עם כל תוצאה שתבוא,

בשיקול דעת וראיה מפוקסת על המצב (לא שזה הולך להיות קל כי הרבה אמוציות יש בתוכי לסיפור זה)

Wish me luck , שתהיה תוצאה טוב (אולי איזה נס חנוכה קטן ????)

ותודה לך מקרב לב על העידוד.

יום שלישי בערב , ערב חג שני .

היא היתה חולה במשך שבוע ועכשיו היא בסדר.

קבענו לבלות אצלי בדירה.

השבוע שחלף בלעדיה גרם לי לחשוב .

למה החלטנו לנסות שוב ?

למה היא התקשרה דווקא אז ?

בימים שלפני התחבטתי עם עצמי האם לנתק שוב את הקשר.

הלא אני לא הכי מתגעגע אליה....

אבל כשאני איתה כיף לי.

נפגשנו .

אני : התגעגעת אליי ?

היא : קצת (בהיסוס)

אני: מה את מרגישה כלפיי ?

היא: כיף לי איתך, אנחנו מתחברים טוב , אבל אני לא יכולה להגיד שאני מאוהבת. ומה איתך ?

אני: אני לא יודע מה אני מרגיש

היא: אני לא רוצה לנתק איתך את הקשר - רוצה להמשיך להיפגש.

ואז בהחלטה משותפת החלטנו לא לנתק את הקשר, אבל להמשיך לחפש את החצי השני .

נמשיך להיפגש ואם נרצה לעשות דברים נעימים אחד לשני אז בכיף

אני: נראה לי שקוראים לזה יזיזים

היא: בוא נקרא לזה ידידה פלוס

אף פעם לא היתה לי ידידה פלוס , זה מרגיש מוזר

אבל אני זורם , זה הדבר שאני עושה הכי הרבה בחודשים האחרונים.

זורם ללא יכולת לראות את סוף הזרימה , את מיקומו של הסכר, של הבית , של המנוחה.

אז היום אנחנו נפגשים ,

 פעם ראשונה שזה לא בדייט אבל מקווה שעם הנאות של דייט .

איזה חיים מוזרים נהיו לי פתאום

זהו זה, קצתי בחיי השותפות.

אני צריך את הפרטיות שלי, לעשות בביתי מה שבא לי והעיקר - להרגיש בבית.

תחושה שאני מתגעגע אליה מאד מאז שהמיוחדת עזבה.

מאז שהמיוחדת עזבה זה כבר לא בית, זו דירה שאני חולק עם שותפה .

אין אורחים, אין אור, אין קולות שמחה של חברים טובים שמתאספים מסיבה זו או אחרת

אין לי אוירה של בית.

אל תטעו - לא יכולתי לבקש שותפה טובה יותר .

היא שקטה , נקיה , מסודרת, דואגת היטב לבית.

אבל אני לא מרגיש חופשי.

לא מרגיש חופשי להביא חברים,

לא מרגיש בנוח כשאני יושב בסלון שהוא לא שלי,

לא מרגיש בנוח שלמיוחדת לא נעים לעלות אליי הביתה .

הרצוי : דירת 2 חדרים במחיר 2000-2500 ש"ח עם מזגן באיזור המרכז.

התחלתי לחפש בלוחות המודעות האלקטרונים שהטכנולוגיה מציעה

(בקיצור יד2) , וזה נראה לי שהולך להיות חיפוש ארוך.

אבל אני רק בתחילת הדרך , ומקווה שהשינוי המיוחל יביא גם לשינויים מיוחלים אחרים.

פעם ראשונה בחיי שאני מחפש דירה לבד.

טיפים לחיפוש דירה מישהו ?????

צום קל לצמים , ושבוע נפלא לכולם