שנה עברה מאז פתחתי את הבלוג והצגתי עצמי לעולם.
שנה עברה ומסתבר שכלום לא השתנה ובעצם השתנה הרבה.
תלוי בנקודת המבט.
לא כתבתי הרבה כי הייתי דיי מרוכז בעבודה וביחסיי עם טלי, שכנראה יבואו אל קיצם עוד שבוע וקצת.
אחרי חודשיים של היכרות , הרגשתי שאנחנו תקועים במקום.
תדירות המפגשים ואופי הקשר אינם מתאימים לי.
טלי צריכה הרבה ספייס , יש לה הרבה דברים על הראש ועד עכשיו היא לא יכולה לסדר את סדרי העדיפויות שלה.
לפני מס' ימים ביקרתי אצלה בבית , ואמרתי לה את שעל ליבי.
היא אמרה שהיא עדיין לא מרגישה בזוגיות , כל הזמן דברים ומפגשים קורים כך שאין לה זמן לחשוב עלינו ברצינות.
אמרתי לה שאני מרגיש שכל הצעה לבילוי משותף זה כאילו שאני לוקח לה עוד זמן שלא בא לה לוותר עליו.
ואני ממש לא מוכן למערכת יחסים מהסוג הזה.
אי אפשר לבנות מערכת יחסים בלי מפגשים תדירים, בלי לישון ביחד, בלי להרגיש את הביחד.
כי ככה זה נראה ש "אני יוצא עם מישהי..." ולא "יש לי חברה".
אמרתי לה שאני רוצה פסק זמן - בשבילה.
אני לא אצור קשר , ניתוק מוחלט , אני אתן לה את החופש לחשוב על מה היא רוצה מהקשר שלנו.
והיא הסכימה ואמרה שבכל מקרה תדבר איתי עוד כ שבוע .
חבל לי לאבד אותה , אבל בעצם קצת קשה לאבד משהו שכנראה לא היה שם מלכתחילה.
אז אחרי חוויות שונות והיכרות עם אנשים חדשים חלקם מכאן וחלקם מהדייטים , אפשר לומר שנפתחו לי כמה נקודות אור, מס' תובנות, והמשך תקוות לחיים טובים יותר.
שנה עברה, שנה חלפה וזה אני:
מיוחדת, ישרא, מיקה, אוהד חיטמן, טיולים, דייטים,ידידות, יזיזות, ים,
בתי קפה , כמיהה
תמי, טלי , אהבות חולפות, הופעות, געגועים , עיניים, שינויים בעבודה.
יונפי.
שבת שלום חברים יקרים 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
למה החיים לא יכלו להיות הרבה יותר פשוטים באהבה ?