עוד לא מצאתי שם לסיפור :]

פרק 23 >>

דור הגיע אל ביתי .

ישבנו עם עמית בסלון וראינו סרט .

לפתע דנית נכנסה לבית יחד עם אבי " שלום " אמרו השניים .

אני : " היי , איפה הייתם ? "

ירון : " סתם טיילנו , דור נכון ? "  שאל לכיוונו .

דור : " כן " אמר בחיוך אך עם זאת בביישנות .

ירון : " אני זוכר אותך , שהייתם יותר קטנים היית בא לפה הרבה "

דור : " כן , זה היה מזמן "

עמית : " עכשיו הוא יבוא לפה הרבה יותר , יש לו אחלה סיבה "

אני : " כן , כן בסדר לא צריך פאדיחות "

ירון : " מה זאת אומרת פאדיחות ? נו תדבר עמית " אמר והתיישב על אחת הכורסאות .

עמית : " דור והבת שלך חברים " אמר בחיוך אך אני זאת שהסמיקה הפעם טוב גם דור אבל זה לא פייר .

ירון : " ואוו , סוף כל סוף . מזל טוב חבר'ה "

דנית : " ירון אני רוצה לדבר איתך " התערבה באמצע השיחה .

ירון : " כן מותק , דברי "

דנית : " בפרטיות " אמרה בקול .

-

ירון : " כן אנחנו בפרטיות עכשיו , מה קרה הפעם ? "

דנית : " הבחור הזה ...."

ירון : " דור , מה איתו ? "

דנית : " הוא לא נראה לי כל כך "

ירון : " מה זאת אומרת ? " הוא פתח את עיניו .

דנית : " אני לא בטוחה כל כך , הוא נראה כזה..כל כך..."

ירון : " כל כך מה ? דנית מה יש לך ? את מוכנה להסביר לי מה יש לך למען השם ? את כל הזמן נגד הילדים שלי מספיק עם זה כבר ! "

דנית : " למה אתה צועק עלי אבל ? מה אני אשמה שאני דואגת לילדים שלך ? "

ירון : " תקשיבי דנית , זה ממש לא נראה כמו דאגה אוקי ? את מנסה להפיל אותם ולהרוס להם את הכל !

אם זה יימשך כך אני לא חושב שתוכלי להישאר כאן , חוץ מזה זאת לא את יוצאת איתו זאת הבת שלי יוצאת איתו , והיא מספיק בוגרת להבין שאנחנו דואגים לה ומספיק בוגרת בשביל להחליט החלטות בשביל עצמה " אמר ויצא מהחדר .

-

נוי החלה לארוז את הדברים הקטנים .

בעוד כחודש היא חוזרת לישראל ,

אי אפשר להישאר ככה ולחכות עד הרגע האחרון .

" זה לפח , וזה...אין לי מה לעשות עם זה " לחשה לעצמה וזרקה תמונה של ילד .

אותו הילד היה חבר שלה במשך כשנה וחצי , וכל זה הסתיים בבגידה אחת מגעילה שלו .

ומאז היא לא מוכנה לשמוע יותר ממנו , לא רוצה שום חפץ שלו ולא שום דבר .

-

רינה הייתה בבית , היא לא כל כך הרגישה טוב .

היא נכנסה לחדרה של נוי שהיה תמיד מוכן לה כאשר תבקר או תחזור הביתה .

אבל רינה החליטה לעשות קצת שיפוצים .

הרי הבית מלא בארונות חדשים ושולחנות חדשים ואפילו שטיחים וכל מיני דברים לבית .

החדר של אחותה של נוי אפילו חדש לגמרי .

רק החדר של נוי לא מסודר כל כך  .

הרי אף פעם , במשך כל השנים האלו שהיא לא חזרה הביתה אף אחד לא ידע האם היא נשארת או לא .

ולכן רינה לא רצתה לעשות סתם שיפוצים .

היא החליטה לעשות לה צביעה חדשה , כמובן שצבע הקירות יהיה ורוד משום שזה הצבע האהוב על שתי ילדותיה .

את הארון לא היה צריך להחליף משום שהיה יחסית חדש הוא כבר במשך שנה וחצי בבית שלהם .

את המיטה כמובן שהחליפה למיטה זוגית .

נוי כבר ילדה גדולה , היא צריכה מיטה זוגית , חשבה לעצמה בצחקוק קל .

-

כעבור כשבוע וחצי , ביתה של נוי ואביה היה מבולגן מתמיד .

הכל היה בארגזים סגורים .

חוץ מכמה דברים כמעט הכל היה מוכן .

את הרהיטים הם החלו למכור .

נוי : " אבא ? " אמרה ולגמה מכוס המים שלה .

דודו : " כן נויקי ? "

נוי : " אני רק רצה להגיד לך תודה " חייכה .

דודו : " על מה ? על זה שאנחנו עוברים "

נוי : " כן , אתה יודע כמה שזה היה לי חשוב וכמה שאני חיכיתי לרגע הזה "

דודו : " כן אני יודע , לכן אנחנו חוזרים " חייך .

נוי : " אכפת לך אם אני ילך עכשיו ? אני רוצה להיפגש עם כמה חברות לארגן איזה מסיבת פרידה או משהו , אתה יודע אחרי 6 שנים של הכרות קשה להיפרד , צריך משהו מיוחד " חייכה .

דודו : " בטח ילדה שלי , תביאי קודם חיבוק " והם התחבקו " אגב , אחותך לא יודעת שאנחנו חוזרים , עושים לה הפתעה , ככה קבעתי עם אמא שלך "

נוי : " ואללה ? סבבה " אמרה ויצאה מהבית .

-

אבא חזר לסלון דיי עצבני אבל מיד שינה זאת " אז מה דור ? אני מקווה שאתה שומר לי על הילדה אה ? " צחק .

דור : " על נסיכה כזאת איך אפשר שלא לשמור ? " חייכתי ונתתי לו נשיקה בלחי .

דנית יצאה מהחדר ובאה לסלון " אני יכולה לראות בבקשה חדשות ? "

אני : " אנחנו רואים סרט "

דנית : " את מדברת עם אבא שלך , זה אומר שאת לא רואה "

אני : " אמרתי ואני לא חוזרת בזה ! " אמרתי וסובבתי את גבי אליה .

דנית : " עמית תעביר לי את השלט בבקשה "

עמית : " שמעת את בר לא ? אנחנו רואים סרט "

דנית : " אוקי ...דור נכון ? תביא לי בבקשה את השלט "

דור הרים את ידיו ואמר " דיי , בבקשה רק אל תערבו אותי בריבים שלכם "

אני : " א ב א " צעקתי בקולי קולות .

ירון : " כן ? "

אני  :" אתה מוכן להעיף את החברה שלך מכאן ? "

ירון : " מה עכשיו ? דנית בואי בבקשה "

הם ירדו למרתף ודיברו שוב , רק הפעם ירון לא ממש רצה לדבר .

ירון : " תקשיבי את רוצה שאני יגיד לך מה היה אמור להיות ? אין בעיה ..

אז מה שהיה אמור להיות זה שאני יציע לך נישואים אבל אני לא מוכן לזה כבר , את מתנהגת כמו לא יודע מה לילדים שלי וזה לא מקובל על הדעת ! "

דנית : " מה ? נישואים ? "

ירון : " כן , אבל לא מעניין אותך כל החוקים בבית שלי אז אני לא חושב שאני מוכן , תפסיקי ואם עוד פעם אחת אני יאלץ להגיד לך את זה ..אני חושב ש.."

דנית : " ש..? שמה ? ירון אני מתנצלת אוקי ? בבקשה אני פותחת דף חדש לא עושה יותר כלום "

ירון : " בסדר , אני נותן לך צ'אנס אחרון , אם תהיי בסדר אז אני יעשה לך הפתעה " חייך ונשק לשפתיה .

דנית עלתה למעלה ואמרה " מה אכפת לי ? אני הולכת להתחתן ואתם עוד לא " צחקה ועלתה לחדרה .

הסתכלתי על עמית והייתי בשוק , חתונה ? עכשיו ? מה פתאום אני לא מוכנה שהם התחתנו !!

" אבבבבבבא " צעקתי כל כך חזק שיכלו לשמוע אותי בכל הארץ .

ירון : " מה קרה עכשיו ? " הוא עלה במהירות .

אני  :" אם אתה מתחתן עם היצורה הזאת אני עוברת דירה ! "

ירון : " מה ? "

אני  :" אתם מתחתנים לא ? "

ירון : " תקשיבי אני לא אמרתי לה שאני מציע לה נישואים אמרתי לה שאם היא תתנהג יפה אליכם ותפסיק להציק לכם אנחנו נתחתן , מספיק כבר ! "

אני : " מה מספיק ? היצורה הזאת חוצפנית נמאס לי ממנה כבר , אני לא מתכוונת שהיא תהיי האישה החדשה שלך .."

ירון : " תפסיקי כבר בר , את מתנהגת כמו איזו ילדה קטנה "

אני : " כן אני ילדה קטנה , אני בסך הכל ילדה אבא , אוקי ? אני ילדה קטנה בת 16 בסך הכל ..

מה ביקשתי ? " והדמעות החלו לצאת " שאמא שלי תחזור ? שתהיי לי משפחה נורמאלית ?

שלא תביא לי לכאן בחורה שתהרוס לי את החיים ? מה ? מה עוד צריך לבקש ממך ? מה אפשר לבקש שכן תסכים אה ? " אמרתי ורצתי לחדרי בוכה .

אני מקווה שאהבתם את הפרק ,

תגיבו לי בבקשה ..

ואני גם מתנצלת שלקח לי זמן ..פשוט אני נורא עסוקה ..

אז מה ? איך בחג סוכות ?!