ניקולס וויקי נבהלו.
הם לא ידעו שטום עמד מחוץ דלת.
"שאתה מה?" שאלה ויקי.
"אל תנסי להיתמם עכשיו. אני יודע טוב מאוד מה שמעתי!" טום הגביר את הקול.
"ובכלל..מה אתה מצותת מאחורי דלתות?!" ויקי כמה מן הרצפה ונגבה את דמעותיה.
"לא יודע..אולי כדי לגלות שיש לי ילד?!" הוא צעק.
"אני אלך.." אמר ניקולס.
ניקולס יצא מחדר האמבטיה.
"אוקי..אני מחכה להסבר" אמר טום.
"הסבר למה?" שאלה ויקי.
"למה שיש לך בתוך הבטן"
"אני לא בהיריון!"
"אה לא?"
"לא!"
"טוב ויקי מספיק כבר! שמעתי הכל! אני יודע שאת בהיריון ושהילד שבתוך הבטן שלך הוא שלי"
"גם אם אני בהיריון, זה לא ממך!"
"תעשי לי טובה..." טום זלזל.
ויקי שתקה.
כבר לא היה לה לאן לברוח עם השקרים שלה.
"ממה את מפחדת? למה לא אמרת לי?" שאל טום.
"ממה אני מפחדת!? מהכל! טום אני בלי כלום! אין לי בית! הכסף שאני מרוויחה אצל אנדרס לא בדיוק עוזר לי להסתדר, אני בהיריון מערב אחד מטומטם שאני אצטער עליו כל החיים שלי! כל פעם שאני אסתכל על הילד הזה אני אסתכל עליו בצער כי הוא הסיבה לכל הבעיות שלי!"
"אבל אם ידעת שאני האבא. למה לא באת ולא אמרת לי?!"
"טום אנחנו לא מכירים בכלל! לפני כמה זמן הכרנו? חודשיים וחצי? אוקיי, אחרי חודשיים וחצי אני אבוא ואגיד לך 'היי טום! אתה הולך להיות אבא!' זה נראה לך הגיוני? וחוץ מזה...מספיק נכנסתי לכם לחיים.."
"וואו ויקי..את פשוט הבנאדם הכי אידיוט שאני הכרתי בחיים שלי!"
ויקי שתקה לרגע.
"טום..אני לא רוצה שתעשה כלום. באמת..אני אגדל את הילד הזה לבד..אל תדאג...אתה לא תהיה חייב כלום"
"הלו! הלו!! לאן את רצה? אני אמרתי משהו שאת כבר קובעת?"
"מה..?"
"אני מודה שאני בשוק טוטאלי..אבל..אני מוכן לקבל על עצמי את הכל. אני רוצה את זה. אני מרגיש מוכן להיות אבא"
"אבל.."
"אין אבל. אמרתי שאני רוצה! אני רוצה לטפל בך ובילד שלנו. אני אתן את כל כולי.."
"למה?"
"כי...לא יודע..כי אני חושב.."
הוא השתתק.
"מה? מה אתה חושב?"
"בזמן האחרון אני חושב שפיתחתי רגשות אלייך. ואני באמת אף פעם לא הרגשתי משהו כזה..."
"דיי..." ויקי עצרה אותו.
ויקי היתה בטוחה שכל מה שטום אמר לה באותו הרגע היה כי הוא גילה על ההיריון.
"מה?" שאל טום.
"לא רוצה לשמוע. עזוב טום אני אגדל אותו לבד. אני אסתדר"
"תגידי מה את בסדר?! אמרתי לך שאני אוהב אותך! אני רוצה את הילד הזה!"
ויקי לא ידעה מה להגיד.
"מה עושים?" שאל טום.
"אני לא יודעת. הכל קרה מהר מידי. וזה ממש מוזר לי..."
"אני אמרתי את שלי...תחשבי על זה" הוא אמר והלך.
בדרכו החוצה הוא פגש את ניקולס.
"גם אני בשוק" אמר ניקו.
"אממ..כן.." טום לא ידע מה להגיד.
"מה אתה מתכוון לעשות?"
"אני רוצה אותו...אני..אוהב אותה.."
"רק לפני חודש הכרתם. אני פשוט לא מאמין..."
"גם אני לא"
"רגע..רצית משהו?"
"מה? אה כן...אממ..ביל ממש חולה. הוא לא יבוא גם היום לעבודה"
"מה יש לו?"
"יש לו חום ממש גבוה. הוא התעלף לנו אתמול. אמלי נשארה אצלנו כל הלילה כדי לטפל בו"
"אה נכון ויקי אמרה לי"
"טוב אז..נתראה בעבודה.." הוא אמר.
"רגע טום. אני לא חושב שתצליח לעבוד היום. אתה נראה עכשיו ממש כאילו ראית רוח רפאים. אני מרשה לך גם להישאר בבית היום"
"לא, לא. זה בסדר. אני יכול לעבוד"
"טום, אני מתעקש. תשאר היום בבית"
"ט..טוב"
טום עדיין עמד שם בהלם.
"להביא לך מים?" שאל ניקו.
"אני הולך הביתה" הוא אמר.
"להתראות" אמר ניקו.
טום הלך.
אמלי וביל
התעוררתי בערך ב8 בבוקר.
כשפקחתי את העיניים ראיתי את אמלי יושבת על הכיסא והראש שלה היה על המיטה שלה.
היא ישנה.
היא החזיקה את היד שלי כל כך חזק.
הרגשתי סחרחורת.
כל החדר התסובב לי.
הלב שלי התחיל לדהור.
הנשימות התגברו.
אמלי התעוררה מהתזוזות שלי.
"מה יש?" היא שאלה.
"אני..קשה לי...לנשום" התנשפתי חזק.
"קום קום!" היא מיהרה.
היא הובילה אותי לעבר החלון.
"תנשום. לאט לאט" היא אמרה.
"קשה לי" אמרתי.
"אל תדאג, עוד מעט זה יעבור. אוויר צח יעזור לך. סמוך עליי"
אמלי הניחה את ידה על המצח שלי.
"אוחח..שוב יש לך חום" היא נאנחה.
"חכה שנייה" היא אמרה.
היא התקשרה אל המנהלת שלה והודיעה לה שהיא מאוד מצטערת אבל היא לא תוכל להגיע לעבודה היום.
המנהלת הזהירה אותה שאם זה יקרה שוב, היא תיאלץ לפטר אותה, מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאמלי לא מגיעה לעבודה.
"זהו...אני איתך היום" היא אמרה.
"מה אמרה המנהלת?" שאלתי.
"סתם מטומטמת...היא אמרה שהיא תפטר אותי אם אני אעשה את זה שוב"
"אני לא רוצה שיפטרו אותך בגללי. לכי לעבודה, אני אסתדר"
"למה נראה לך שאני אשאיר אותך ככה עם חום גבוה? מצדי שתפטר אותי. לא אכפת לי. עד שאתה לא מבריא אני לא יוצאת מכאן"
"אני.."
"שתוק! ותחזור למיטה" היא קטעה אותי.
חייכתי.
הנשימות שלי התחילו להסתדר.
נשכבתי במיטה ואמלי כיסתה אותי.
"למה את מטפלת בי?" שאלתי.
אמלי התחילה לצחוק.
"למה שאני לא אטפל בך?" היא צחקה.
"כי אני חרא של בנאדם"
"אף אחד לא מושלם. כולם עושים טעויות"
"אבל זו הטעות הכי גרועה שקיימת"
"אבל אתה היית שיכור. אתה לא אשם"
"אני כן אשם"
"טוב מספיק לדבר שטויות"
"אלה לא שטויות"
"שכב בשקט כבר!" היא הרימה את הקול.
השתתקתי.
היא הסתכלה לי עמוק בתוך העיניים וחייכה.
"אתה אח שלי. ושום פאק בך לא יהרוס את זה. אני תמיד אהיה כאן בשבילך" היא ליטפה את פניי.
"אני אוהב אותך" אמרתי בחיוך.
"גם אני אותך" היא חייכה.
לא רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה יותר מאחות.
הרגשתי שיש לי הזדמנות.
אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להרוס את הכל, שוב.
"אני אלך להביא לך משהו לאכול כדי שתיקח שוב את הכדור להורדת החום"
"אני לא רעב"
"לא שאלתי" היא יצאה מהחדר.
הסחרחורת חזרה.
הרגשתי את החום שלי עולה, אבל היה לי ממש קר.
התכרבלתי בשמיכה ונרדמתי.
אמלי וטום
אמלי הייתה במטבח והכינה משהו שאני אוכל לאכול.
טום חזר הביתה.
הוא גם לא דיבר איתה.
אמלי שמה לב לכך שהוא מתנהג מוזר.
"הכל בסדר?" היא שאלה.
"מושלם" הוא התיישב על הספה.
"אז למה אתה נראה מוזר?"
"מזתומרת מוזר?"
"כאילו שיש לך משהו לספר"
בדיוק קמילה ירדה במדרגות.
היא הייתה בדרך לבית הספר.
"בוקר טוב" אמרה לה אמלי.
"בוקר טוב" ענתה קמילה.
טום ישב ובהה בנקודה אחת.
קמילה נעלה את נעילה ויצאה לבית הספר.
"נו עכשיו אתה מוכן לספר לי מה קרה?" שאלה אמלי.
טום לא הסתכל עליה, ולא ענה.
אמלי הזיזה את פניו בידה.
"מה קרה?" היא אמרה לאט.
טום הסתכל עליה.
"את...ידעת?" עלו לו דמעות.
"ידעתי ממה?"
"ויקי.."
"מה איתה?"
"היא..בהיריון"
"את זה כבר ידעתי..אבל ממה אתה בוכה?"
"ידעת ולא התכוונת לספר לי על זה?!" הוא קם וצעק.
"מה!? מה אתה קשור!?" אמלי לא הבינה כלום.
"מה? רגע..את לא יודעת שאני...?"
"שאתה מה?! לעזאזל תתחיל לדבר ברור!"
"אני האבא!"
"מה?!" אמלי צעקה.
"סתמי מה אתה צועקת?"
"אתה מה?!"
"הרגע גיליתי שאני אבא לעובר בן חודשיים וחצי"
"אתה לא רציני" אמלי עמדה בהלם מוחלט.
"בחיים לא הייתי רציני יותר"
"אני פשוט לא מאמינה...זה פשוט עולם קטן! איך לעזאזל..? מה?!"
"את אפילו לא מאמינה עד כמה שהעולם שלנו קטן
"רגע..איך גילית?"
"הלכתי לניקו להודיע שביל לא יגיע לעבודה היום..ושמעתי שיחה שלו עם ויקי והם דיבר על זה שהיא ביהריון ממני"
"איך זה שהיא לא סיפרה לי?"
"לך?! איך זה שהיא לא סיפרה לי?!"
"ומה אתה הולך לעשות?"
"אני אמרתי לה שאני רוצה את התינוק.."
"יופי" חייכה אמלי.
"וחוץ מזה..אני..אוהב אותה"
אמלי נשארה בפה פעור.
היא קפצה על טום וחיבקה אותו.
"מה את עושה משוגעת?!"
"סוף סוף אתה תפסיק להיות מניאק רודף שמלות!!!!" היא שמחה.
חייכתי.
"רק ש..ויקי דיי לא רוצה אותי בחיים שלה" הוא אמר.
"בטח שהיא רוצה"
"מאיפה את כל כך בטוחה?"
"מה נראה לך שלא דיברנו על רגשות, היא ואני?"
"היא..אוהבת אותי?"
"ויותר מזה" חייכה אמלי.
טום התחיל לבכות.
"אני לא מאמין" הוא התיישב בחזרה וכיסה את פניו.
"אני לא מאמינה..המשפחה מתרחבת" היא חייכה מאושר.
"אני לא יודע מה להגיד..מה לעשות..."
"אתה מרגיש מוכן בכלל? להיות אבא?"
"לא יודע..אני אקח את הסיכון. אחרי הכל..ידענו שהרגע הזה יגיע.."
"אני זוכרת שכשהיינו קטנים ודיברנו על זה, אתה תמיד אמרת שאתה לא מתכוון לעשות ילדים לפני גיל 40"
טום צחק.
"והנה אני..בן 23 עם ילד בדרך.."
"אבל אתה מרגיש מוכן?"
"אני באמת לא יודע.."
"טוב..ייקח לך זמן לעכל את כל זה.."
"אני מניח.."
"אני באמת שמחה בשבילך" אמלי חיבקה אותו.
"תודה" הוא חיבק אותה בחזרה.
"טוב..אחרי החדשות..אתה רעב?" היא שאלה.
"לא..אני חושב שאני אעלה לישון. ניקו נתן לי רשות להישאר בבית היום"
"לא היית שואל וזהו" היא צחקה.
"אני לא כמוך" צחק טום.
"טוב..אני צריכה להכין לביל לאכול כדי לתת לו את התרופה שלו.."
"הוא אף פעם לא אוכל כשהוא חולה. גם אל תנסי להאכיל אותו. תעשי לו תה חם ומתוק ותוסיפי לימון. זה יעשה את העבודה"
"בקשה" היא חייכה.
"מה?" שאל טום.
"אתה מוכן להיות אבא" היא צחקה.
טום התחיל לצחוק.
"זה שאני יודע איך להכין תה לאדם חולה, לא אומר שאני מוכן להיות אבא"
"זה לא הקטע של התה. אתה יודע איך לטפל באותו אדם חולה" היא חייכה.
"זה אח שלי! ברור שאני אדע איך לטפל בו!"
"טוב שתוק" היא התעצבנה.
טום צחק.
"עכשיו תמציאי אלף סיבות למה אני מוכן להיות אבא"
"נכון מאוד" היא צחקה.
"אני עולה לישון"
"לילה טוב"
אמלי הכינה את התה שטום אמר לה.
היא עלתה אליי לחדר.
היא ראתה שנרדמתי.
"ביל..תתעורר" היא אמרה.
"תתעורר..אתה חייב לשתות" היא הוסיפה.
התעוררתי.
ויקי וניקולס
ניקולס הביא לויקי עוד כוס מים.
הוא הוביל אותה אל הסלון.
הם התיישבו.
השעה הייתה כמעט שמונה בבוקר.
"אני יכול לשאול אותך משהו?" הוא שאל.
"כן" היא ענתה.
"למה שתקת?"
ויקי נאנחה.
"את לא חייבת לענות"
"אני..אני לא יודעת. לא רציתי שהוא יחשוב שאני..זונה"
"למה שיחשוב שאת זונה?"
"בגלל אותו לילה.."
"אבל זה היה חד פעמי.."
"חד פעמי אבל עכשיו אני תקועה עם החד פעמי הזה עד סוף החיים שלי"
"תאונות קורות. אבל עובדה שהתאונה הזו קירבה ביניכם"
"אם הייתי יודעת שכאן הוא גר..בחיים לא הייתי בורחת לכיוון הזה"
"למה?"
"כי התביישתי. ואני עדיין מתביישת במה שעשיתי"
"תפסיקי להתבייש. מספיק. זה היה ונגמר"
"כל פעם שאני אסתכל על התינוק הזה זה יזכיר לי את זה"
"אז תפילי"
"אני לא מסוגלת להרוג תינוק"
"אז די! תפסיקי לחשוב ככה כל הזמן. חוץ מזה, אני מכיר את טום. הוא לא יחשוב כמו שאת חושבת שהוא יחשוב. כשרגשות מעורבים בזה? הוא מסוגל לשכוח מהכל ולתת 100% מעצמו כדי שזה יצליח. כמה שהוא אוהב סטוצים, ככה הוא גם אוהב רגשות"
"אבל.."
"מה?"
"לא יודעת. איך בנאדם יכול להתאהב במישהו תוך חודשיים?"
"זה קורה"
"אבל זה מוזר. הוא אמר שהוא יקבל את התינוק ויעזור לי, ואחר כך הוא אמר שהוא אוהב אותי. זה לא נשמע כאילו הוא אמר את זה כדי שאני לא אפיל?"
"זה היה נשמע ככה אם לא הייתי מכיר אותו. לטום יש רגשות כלפייך, חזקים מאוד אפילו. וכן, למרות שזה תוך זמן קצר מאוד, הוא פיתח אלייך רגשות. וזה משהו שעוד יתפתח ואני בטוח בזה"
"אתה בטוח?"
"סמכי עליי"
ויקי חייכה.
הם התחבקו.
כעבור כמה זמן ויקי יצאה לעבודה.
כמה דקות אחריה יצא גם ניקולס לעבודה.
ביל ואמלי
התעוררתי.
ראיתי את אמלי מעליי.
אמלי שמה את כוס התה על השידה שליד המיטה שלי.
"בוא אני אעזור לך לשבת" היא אמרה.
התיישבתי.
"קר לי כל כך" אמרתי.
"הנה, התה יחמם אותך" היא אמרה.
אמלי כיסתה אותי היטב בשמיכה והתיישבה לידי.
היא נתנה לי לשתות לאט לאט.
"אני לא רוצה.." אמרתי בקול מאוס.
"אני לא שואלת"
"מתאים לך להיות רופאה" התעצבנתי.
"למה?"
"כי את נהנית כשאחרים סובלים"
"אוח תשתוק. אם הייתי נהנית מלשבת איתך כאן ולסבול את המחלות שלך, לא הייתי מטפלת בך"
"אז את סובלת מזה?"
"אוף נו לא הבנת אותי נכון! אוח עזוב! אני נהנית לטפל בך!"
התחלתי לצחוק.
"מה אתה צוחק יא מכוער?"
"את מצחיקה אותי"
"למה?"
"כי את מטומטמת"
"תודה"
"מטומטמת במובן הטוב"
"אממ תודה?" היא צחקה.
כעבור כמה זמן ירד לי החום.
אבל הזעתי כל כך, שכל הבגדים שלי היו ספוגים בזיעה.
"איכס ביל אתה ממש מגעיל עם כל הזיעה הזאת, אתה חייב להיכנס להתקלח"
"חשבתי שבנים שמזיעים זה מחרמן אותך" חייכתי.
"לא עד כדי כך" היא חייכה בחזרה.
ניסיתי לקום מהמיטה וישר נפלתי בחזרה.
הייתי כל כך חלש שלא יכולתי לעמוד.
אמלי ניסתה לעזור לי לעמוד שוב, אך ללא הצלחה.
"אין ברירה, אני אקלח אותך" היא אמרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~DiNtZ~
