הם אומרים שאת כל הזמן פוגעת בי.ואני עונה שגם אני פוגעת בך.
הם אומרים שתתקעי לי סכין בגב.
אני מעדיפה לא להתייחס.
הם שואלים איך אני סובלת אותך.
אני עונה שאני לא סובלת.
הם אומרים שאני משקרת בקשר לזה.
אני לא עונה.
הם אומרים לי לא לקחת דוגמה ממך.
אני חושבת שאת היא מי שבנתה אותי.
הם אומרים שלא מגיעה לך חברה כמוני.
אני אומרת שאת זקוקה לי ואני לא אנטוש אותך.
הם אומרים שאת לא חברה אמיתית.
אני אומרת שהם לא יודעים כלום.
הם אומרים שאסור לי לסמוך עלייך.
ואני שואלת, למה את חשובה לי כל כך?
למה כל פעם שיקרה משהו בינינו..אנחנו נשלים?
למה בכל זאת, אחרי כל דמעה שאני מנגבת, אני חושבת עלייך, ועל ומה את היית עושה במצב שלי?
למה כל פעם כשקשה לי, אני מדמיינת אותך, כאן לידי, אומרת לי לא להתייאש, לא ליפול, כי את כאן, שומרת עליי?
למה למרות כל מה שקורה...
את הבנאדם שהכי חשוב לי?