זה נראה כאילו אני ממש שמחה לחזור לבית הספר...האמת?
כן.
אני באמת צריכה את השגרה הזו, אני לא יכולה לשבת בחדר ולבכות כל היום.
אני חייבת משהו שיעסיק אותי.
ולא, זה שאני שרה לא בדיוק מעסיק אותי.
אני עושה את זה כל הזמן, זה כבר הפך לשגרה שלי.
בכל מקרה, ראיתי את מערכת השעות שלי השנה, האמת? זה מאוד רחוק מגן עדן, יותר קרוב לגיהינום.
אני אגמור כל יום נורא מאוחר, אני לא אראה בית.
וטוב, אני לא יכולה להגיד שזה לא מה שרציתי.
חוץ מהקטע של הלימודים עצמם, אני מרגישה מאוד טוב עם זה שאני כמעט ולא אהיה בבית.
לא רוצה להיות פה.
הכל טוב ויפה, אני אפילו מוכנה לקבל את עומס השעות המטורף הזה...
אבל..
אני חייבת כל בוקר, במשך כל היום להעמיד פנים.
אני חייבת להיות צבועה, כי אני פשוט לא רוצה לגרום לעוד ריבים.
גם להתעלם לגמרי לא יעזור בכלום, רק נשנא אחת את השנייה יותר ויותר.
בסדר, דיברנו וצחקנו היום יחד.
אבל מבפנים? שום דבר אצלי לא השתנה...=\
את מכירה אותי, אני לא שוכחת כלום, להפך, אני זוכרת המון דברים, דברים מאז שהייתי בת שנה ועד היום.
את זה? אני ממש לא יכולה לשכוח, מצטערת...
אין לי בעיה לדבר אתך ולצחוק אתך, כמו פעם, למרות שזה לא אותו הדבר.
אבל שוב, מבפנים זו תישאר אותה התחושה של האכזבה ממך, וה...כעס (?) עלייך.
אנחנו באותה כיתה, נצטרך "לסבול" אחת את שנייה עד כיתה י"ב.
רק עוד שנה וחצי.
עד אז...
נמשיך לשחק, כי בתכלס? החיים שלנו הם פשוט תיאטרון אחד גדול, ואנחנו השחקנים הראשיים בחיים שלנו.
כל אחד לוקח את הדמות שלו למקום אחר.
הגיע הזמן שהדמות שלי תתחיל קצת לחיות בנימה אופטימית יותר. :)
שתהיה לכולנו שנה טובה ובהצלחה רבה לכולם...3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~DiNtZ~
