. Paradise in Hell

"האם נעלה יותר להתענות בפגיעותיו ובחיציו של הגורל המתאכזר,

או להניף את חרבך על ים היסורים,

להילחם בגליו הסוערים,

וכך לשים קץ גם ליסוריך...

למות-לישון וסוף לכל.

לומר כי בשינה הזאת נשימה קץ לכאבי הלב, לאין ספור המכות הנוחתות על כל בשר ודם.

על סוף כזה הרי חולמים כולנו.

למות-לישון.

לישון- זה גם לחלום.

זה המלכוד.

כי אם נישן במוות, מי יודע מה החלומות אשר יבעתו אותנו אחרי שנתנער מעול חיינו אלה.

זה החשש, המשתק ידיים,

זה הספק, המאריך חיים של סבל.

כי מי ירצה לשאת את רשע העריץ,

את בוז הרברבן,

את המכאוב של אהבה נכזבת,

את עינויי הדין,

שחצנותם של בעלי שררה,

את כל הבזיונות שהאספסוף טופל על אצילי הרוח הצנועים,

כשהאדם עצמו- במו ידיו, במו פגיון-

יכול לשים קץ לכל?

ומי היה נושא במעמסה הזאת- גונח ומזיע תחת נטל החיים המיגעים,

לולא נפל עליו מורא המוות- זו ארץ לא נודעת, ששום אדם ממנה לא חזר?

זה הפחד מכה את הרצון בתימהון- עד כדי כך שאנו מוסיפים לשאת את כל החטאים שלנו.

כל המצפון הופך אותנו למוגי לב.

ובשל כך, גם תכניות שופעות עוז ותנופה קורסות באפס מעשה.

הנה קרבה אופליה הנאוה!

בתפילותייך, בקשי נא מחילה גם על חטאי"

המלט.

אם כך..

להיות או לא להיות?

זאת השאלה...