הרגע חזרתי [שוב] מ3 ימים של אשפוז.חח זוכרים את הפוסט מלפני שנה בדיוק?
היה לי התקף חמור מאוד של עצבים.
בחודש האחרון יש לי כל מיני דקירות בלב [כמו שציינתי כבר בפוסט הקודם].
יום שני בערך ב11 משהו כזה, הייתי בכיתה עם חברות.
היינו לבד.
הדקירות שוב התחילו.
והפעם זה החמיר.
בקיצור, נוצר בלגן והזמינו אמבולנס לבית הספר.
משם נסענו למיון, בדיקות, לחץ, טמטום.
בבדיקות לא מצאו שום דבר שקשור ללב.
אוקי, אמרו לי "את נשארת פה להשגחה של 24 שעות".
בסוף השאירו אותי 3 ימים.
ועדיין, לא מצאו אצלי כלום.
הביאו לי עובדת סוציאלית, התחילה לדבר איתי, לסחוט ממני מה קרה, מי קרה וכו'.
בקיצור...הגיעו לזה שכל מה שקורה לי הוא בגלל שאני יותר מידי רגישה ולוקחת הכל ללב.
אני לא מכירה שום דרך אחרת.
תהרגו אותי.
לא מכירה!
אני יודעת! אני מודעת לכך שאסור לי לשים לב לכל דבר קטן, או לשכוח דברים, לשכוח אותו!
אבל איך?!
איך שוכחים את האידיוט הזה שכל מה שהוא עשה בחיים היה רק לפגוע בי?!
איך לשכוח את המטומטם הזה שהעדיף לפגוע בי ולהמשיך לנפח את האגו המטומטם הזה שלו?
איך מוחקים את העבר הדפוק שלי?
איך?
ואתה...
העדפת להשפיל אותי, ולזרוק אותי, כי האקסית הזונה שלך החליטה שלא בא לה שתהיה איתי?
אחר כך אל תבוא ותגיד שבאמת אהבת אותי.
זאת לא אהבה.
זה אפילו לא מתקרב לזה.
יודע מה מצחיק?
שאת כל זה אני צריכה לגלות כשאני שוכבת בבית חולים.
כשכל מה שקורה לי בעצם זה אך ורק באשמתך!
כל כך הרבה חודשים, אני חיה בריק מטומטם.
לא יודעת מה קורה סביבי, מה קורה בתוכי!
זה עושה לך טוב?
זה עושה לך טוב לראות אותי שבורה?
זה משמח אותך לדעת שאני בוכה?
כשאתה זוכר את המבט שלי, מאותו הלילה, עם העיניים הבוכות.
ואני בטחה שאתה זוכר.
אותו הלילה שאמרת לי שאף אחד לא יפגע בי יותר.
ושאם כן, אתה אישית תדאג לזה שהוא יצטער על היום שפגש אותי.
איך אתה חיי עם זה?
טוב מאוד אני מניחה...
באמת שאני רוצה להפסיק להיות כל כך מטומטמת.
להפסיק להיות רגישה.
להפסיק לבכות, בגללו, בגללה, בגלל הכל וכולם!
אבל...
איך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~DiNtZ~
