התנהלות החיים אינה מקרית, התנהלות חייך הינה מראה של מעשייך

אז ביום רביעי אני וטונטון החלטנו לבקר את המחנכת שלנו,

כמובן שטניה די היתנגדה בהתחלה,אבל סחבתי אותה איתי..(לא שהייתה לה כ"כ ברירה.)

קבענו ב3,כול אחת תהיה בתחנה של 92,ונעלה.

אז אחותי החמודה-מקסימה-סתומה אמרה לי שיש תחנה של 92 ליד סירקין,היאאמרה לי בדיוק איפה והלכתי,

עמדתי בתחנה אחת חצי שעה(אם לא יותר!)והיתברר שאין שם 92,למרות שאחותי הייתה בטוחה שכן,

בסוף ממש היתעצבנתי ובשיא החום הוצאתי את אחותי והיא באה כדי לבדוק,

היתברר,שלא הייתי צריכה לפנות שמאלה,אלא ימינה!וזו תחנה בכוון אחר לגמרי,

טוב,אחרי המון צעקות וזה עליתי לאוטובוס,פגשתי את טניה והגענו למורה.

הבית שלה אחרי שיפוצים,אז הוא ניראה ממש טוב.

היא חתכה לנו עוגה,מאוד טעימה,שמה עוגיות,שוקולד,ותפוצ'יפס.

זללנו וראינו תמונות של החתונה שלה.

הצלם היה ממש גרוע,מסכנה היא ממש לא הייתה מרוצה.

אחר כך,הבן החמודיק שלה היתעורר,וממש פחד מאיתנו,

אחרי שהןוא היתעור קצט יותר,היתלבש ויצאנו  החוצה,עשינו איתו סיבוב,ניכנסנו למכולת והיא קנתה להו גלידה,ביסלי ובמבה,

חזרנו אליה,הכנו מיני ארוחת ערב(שכללה סלט טונה,לחם,מימרח,וגבינה לבנה),ממתקים ושיחקנו במישחק.

אני והבןשלה שיחקנו עם בלונים,והדבר הזה זרק אותך לריצפה,(הוא ישב על כיסא) ואני הייתי צריכה כול שניה לקום ולהרים לו,אחרי כמה זמן די היתעצבנתי אז המורה אמרה לו די.

אחר כך כשאכלנו את הגלידה,הוא התחיל להישתגע,לרוץ,ולהרביץ לי..=\

ואז המורה צעקה עליו.(חה!מגיע לו!)

וואז רצנו לתחנה,ונסענו הביתה.

עד שאבא שלי הגיע,

עלינו לטניה,וראינו פוליגרף-זה כזה חזק.ופיצחנו גרעינים.

היינו אמורים ללכת לשתות היום,

בסוף זה לא אורגן,אז זה לא יהיה.

חבל..=\

כנראה שנישתעממם בבית.