יום יבוא ואהיה בלתי נראת.

אימא שלי אמרה שהיא משגיחה עליי ועוקבת אחרי כל מה שאני אוכלת.

היא לא, ובגלל זה אני כל כך שמחה.

אני לא יכולה פשוט להפסיק לאכול כמו פעם,

כי.. אימא יותר בבית ו.. היא תראה אם אני לא אוכלת במשך יום שלם.

החלטתי לעשות את זה בעזרת דיאטות בזק.

כל שבוע דיאטה אחרת ולאט לאט,

וברגע שאני כבר לא ארד מהר אני פשוט אקצץ לאט לאט בכמויות.

אני עושה ספורט כמה שיותר,כמה שאפשר.

אימא לא יודעת כלום.

היא גם לא תדע.

היא לא רואה הכל, כפי שהיא חושבת.

אני יודעת שהבטחתי לה שאני אפסיק עם הספורט,

שאני "אוותר" על הירידה במשקל,

אבל.. אני לא יכולה.

חלמתי עליהן. חלמתי שהן באות ואנחנו מדברות ונהנות כמו פעם.

חשבתי לעצמי שבטוח בקרוב אני אחזור לראות אותן שוב. לפחות אחת מהן.

אני מקווה שזאת תהיה... אנה.

למרות שאני אומרת שאני מתגעגעת לשתיהן,

אני מתגעגעת לאנה יותר מאשר למיה ואני לא מרגישה רע בקשר לזה.

בפעם האחרונה שראיתי את אנה היא כעסה אבל.. נראה לי שהיא מתגעגעת אליי.

מיה, מיה פחדנית ו.. זה קצת מעצבן.

אוףף, אני מתגעגעת.

אנה יקרה, תיזכרי תמיד, אני כאן בשבילך,  אולי תהיי בשבילי?