יום יבוא ואהיה בלתי נראת.

תודה לוי למעצבים על התוספות לבלוג.

אממ.. ראיתי שיש מנויים וקוראים חדשים אז.. מי שקורא פה קבוע שיכתוב בתגובות ו.. אני אוסיף אותו לרשימה או אתקן כתובת\שם.

פגשתי מישהי.

היא יפה, היא מצחיקה היא רזה.

היא אומרת שאני יפה, שאני במשקל מושלם.

פגשתי אותה לפני חודש אבל.. לא רציתי לעשות עניין בקשר לזה.

בהתחלה לא רציתי, אחר כך קצת ובסוף אני כל כך מתגעגעת.

יצאנו כבר חמש פעמים.

בפעם האחרונה יצאנו למועדון.

היה מגעיל אבל.. שורף קלוריות.

רק הגענו וכבר היא הייתה עם אלכוהול ביד, האמת.. לא הבנתי למה.

אלכוהול כל כך משמין, כל כך מזיק.

האהבה לאלכוהול מסוכנת.

היא משמינה, היא הורסת את הכבד וצורמת בגרון. חבל.

רציתי ללכת משם באותו הרגע, אבל לא יכולתי כי היא לא רצתה.

ניסיתי להתעלם מהאלכוהול, מהקלוריות.

רקדתי כמו מטורפת, נואשת להרזות, כאילו זאת ההיזדמנות האחרונה שלי.

היא כל הזמן הציעה לי לשתות, אבל לא נכנעתי, לא נשברתי.

הקלוריות....

לא הפסקתי לחשוב על זה.

חשבתי לעצמי איך בכל קפיצה, בכל תנועה אני שורפת משהו והיא כל רגע משמינה מהאלכוהול.

נכנסתי לאטרף, לא ידעתי מה לעשות.

האלכוהול, עצם היותו שם עצבן אותי.

אמרתי לה להפסיק, אבל היא חשבה שאני משוגעת ולא רציתי להפסיד אותה בגלל זה, אז הפסקתי.

בסוף שכנעתי אותה שנלך. היא הייתה שיכורה כל כך, ואני כל כך פיקחית.

ראיתי הכל כל כך ברור- לאלכוהול אני לא אתקרב!