יש כמה , אבל השיר הכי ישן , אולי לא הכי . אבל הוא די ישן .
השיר שכשאני שומעת אותו, עולה לי חיוך ענק על הפנים ואני מתחילה לזמזם ולהתנועע.
זה השיר "שלווה" . כן כן , "שלווה" של הלהקה הצבאית . השיר שכולם שרים היום בכל מיני גרסאות משונות.
אבל השיר הישן , הכי טוב. הכי נעים לאוזן.
על המחנה נדלק ירח
על המאהל כוכב זורח
והזמן כמו גומי מתמרח
ליל שבת בלי טעם ובלי ריח
והשקט את הלב קורע.
איזו מן שלוה ולא עושים שום דבר
איזו מן שלוה ועוד שבוע עבר.
השבת בכלל אינה עוברת
כבר קראנו את עיתון הערב
שרנו כבר שירי מגל וחרב
כבר תפרנו את החור בגרב
ופתרנו תשבצים בלי הרף
איזו מן שלוה...
אף מכתב ממך עוד לא הגיע
עוד מעט המפקד יופיע
ויחזור ודאי שוב להבטיח
בקרוב לרגילה אגיע שתיקני שוב שניים ביציע.
ועוד כמה ימים חוזרים אל הלימודים , אני מתרגשת . אבל תוקפת אותי עצבות משונה.
אני לא מוכנה עדיין , כי אחרי חודש אני בטח אטוס . ושם אני אתחיל שנה חדשה. בבית ספר חדש.
אני לא רוצה את כל זה,באמת רק בגלל ההסתגלות וכל זה.
אני בכלל אתגעגע לארץ הזו , אני מקווה שזו הפעם האחרונה שאני אצטרך לדבר על זה.
אני מקווה להדחיק את זה קצת עד הטיסה עצמה,אני לא רוצה לחשוב על זה.
אבל בגדול זו התחלה חדשה.ויהיה לי טוב. אני מקווה.
אחותי גם עברה תהליך כזה והיא הייתה מבוגרת ממני כשהיא עברה לחו"ל ללמוד.
והנה אני , בת 14 וקצת ,עוברת למקום זר לחלוטין , בלי שפה בלי כלום .
רק עם אימאבא בית ענק שיש לנו שם והמון חיות .
אני לא רוצה להתגעגע . כי אני לא אספיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Insolence