לילה טוב,אף אחד .

אף פעם לא חשבתי שאני אהייה כזו חלשה בפני אנשים , אני תמיד החזקה.זאתי ששורדת.

מכמה מילים , פניי חשכו . חוץ מפניך , אני לא מצליחה לדמיין שום דבר אחר.

אני נכנעת , אבל בראשי מהדהדת מחשבה אחת ויחידה " אל תכנעי" .

אולי יש עוד טיפת אור בקצה המנהרה חשוכת תקרה כזו כמו שנכנסתי אלייה?

שמישהו יצא מתוך החשכה וימשוך בידי , עד האור. עד האושר. שאני אבין דברים בצורה טובה יותר.

היום מתחיל בשם שלך ונגמר במחשבה על החיוך המקסים שלך  . אני לא יודעת עד כמה אפשר להקשר לבן אדם , שכמעט ולא מכירים.

מהמעט שהצגת בפני,מהמעט שאני יודעת . הבנתי שאתה בן אדם מקסים . הכי מקסים.

"אני לא חושב על זה" .

אז למה אני חושבת על זה ללא הרף ? למה אני לא מצליחה להוציא את השם שלך מהראש שלי.

למה אני לא יודעת להסתדר כמה ימים בלי לדבר איתך . להזכר בך .

לשמוע את השיר שלנו . שוב. שוב. שוב. שוב. כמו תקליט . השיר הזה חוזר על עצמו . צורם לי את הלב.

"אני לא כועס" .

אני כועסת .כועסת על עצמי  . לא מגיע לך .. כל זה לא מגיע לך .

אתה הרי מדהים ואני ירקתי לך בפנים.

הדרך הזו ארוכה בשבילי ואני חוזרת לאותה נקודה,אחרי שאני כבר כמעט ויוצאת מהמנהרה הלא נגמרת הזאת.

ואז אתה חוזר ומזכיר לי ששום דבר עוד לא הושלם , שאתה שם . אני כאן. שנינו בעולמות שונים ונפרדים .

אני נכנעת , אבל החיוך שלך ,משאיר אותי ערה.

עד הבוקר, עד יום חדש. בלעדייך.