אין ספק,שזה היה יום מוזר . בייחוד , העובדה שבחוץ חשוך , למרות שהשעה 4 בצהריים .
התעוררתי עם הרגשה מוזרה,אולי הרגשה של החמצה,כי אני לא אצא למשצי"ם , שכ"כ חשובים לי . אבל עם זה כבר כמעט השלמתי .
אולי העובדה,שאני כבר חושבת על הקשר שלי ושלו , ואני מתאכזבת . אבל נותת לזה לזרום ואני מקווה שאני אגיע למקום שמתאים לשנינו .
רצתי בכל ביה"ס אחרי המורה שלי לספרות , שנורא שמחה אותי היום עם המטלה שלה , לקרוא ספר אהוב , במקרה שלי "אבק-ברק חמדני" .
ולסכם אותו , דמויות ראשיות תוכן סיפור סוף פתוח\סגור , בקיצור , המקצוע האהוב עלי [95] , זה אחד הדברים ששינו את המירמור ששרר בי , לאושר טוטאלי.
בהפסקה,רצתי אחרייה לחדר המורים , לבקש הזדמנות נופסת להכנס למשצי"ם (עקב הברזה,הועפתי משם קשות ,שזו בכלל לא הייתה הברזה ) .
נכנסתי לחדר שלה , אחרי שהרבה יצאו משם עם בקשה להכנס , היא שוב שלחה אותי למורה שלי לשל"ח,בנימוק שהיא אחראית להכנסה ולהוצאה של הילדים .
אמרתי לה,שהיא בכלל לא יודעת שהם הוציאו אותי ואני נבחרתי בין הראשונים . ביקשתי ופשוט עמדתי על שלי, שאני כ-ן רוצה , ואני "מצטערת" על ה"הברזה" .
והיא אמרה לי שהמחנכת שלי תקבע, קיבלתי הודעה מאסי , שהמחנכת בכיתה והיא פשוט רותחת מכעס , ירדתי רגועה אל השכבה , [כן בטח , רגועה] , ונכנסתי לכיתה היה שקט .
"כן , איפה היית ? "
- שיחה עם אתי .
"בקשר לטיול ? "
-כן .
"אז יש לי חדשות , את לא יוצאת . אני לא מוציאה אותך " .
התיישבתי במקום שלי , והתחלתי פשוט לייבב כמו ילדה בת 4,הטיול הזה כ"כ חשוב לי , שלא יכלתי לוותר עלייו,אפילו לא בצחוק .
רן , המדריך הנחמד מהתנועה ה"מתחרה" בפסגות " , ניסה להעביר לנו שעה וחצי של הפוגה מכל המריבה עם המחנכת ( מריבה שלי ושל חברה שלי - תיז) .
קמתי לעזור,כי לא רצתי להראות אומללה , ואז המחנכת קראה לי .
"מה אני אמורה לעשות עכשיו ? "
*שתיקה*
"אתן מנצלות את זה שאני אוהבת אותכן , ואת גורמות לי לעמוד במצבים כאלה מביכים " .
"אני מצטערת "
"אני כן אוציא אותך לטיול , אבל אל תיגרמו לי לכעוס "
חיבקתי אותה , ואמרתי תודה והיא חיבקה אותי חזק יותר .
המחנכת המדהימה ביותר שיש בעולם , אני כל פעם מודה לה שהיא המחנכת שלי , כי היא מקנה לנו את החינוך הטוב ביותר שיכול להיות , גם אם הוא מגיע ביד קשה.
אבל הכל הסתדר , ומחר אני כ-ן יוצאת לטיול , ירושלים ? היר איי קאם !
וחוץ מכל הבלאגן ? הכל בסדר.
אתמול , סדר טו בשבט עבר מעולה , למרות כל הרעש והבלגן החוסר קשב והצעקות , הכל היה פשוט נפלא !
בסוף הטקס , מחאו לנו כפיים , והרגשתי שכל המאמץ , היה שווה כל שנייה-פשוט כל שנייה .
פסגותים , הפכתם למשפחה , אוהבת אותכם .
היום סלסה במגדל , צמרת .
עוד חיוך קטן .
עריכה :
מרלין , תודה על כל שנייה .
אוהבת אותך .