לילה טוב,אף אחד .

אז הסוף בא מהר יותר ממה שציפתי לו , ולא - זה לא כאב כמו שדמיינתי את זה. דווקא הסכמתי איתו ונתתי לזה ללכת , נתתי לו גם להתרחק .

אני לא מחזיקה אף אחד ליידי , ובטח שלא מישהו שמאוהב במישהי אחרת , שאותה אני גם רואה כל בוקר, כמו שאני רואה אותו .

והיא באמת מותק של ילדה, ולו מגיע את הטוב ביותר .

אז אני לא אתערב , ופשוט אסיים את הקשר הזה יפה , ואפילו לא אחשוב על זה. זה הדבר האחרון שאני ארשום על הקשר הזה, היה טוב , וכנראה טוב שהיה .

ונגמר .

ואפילו לא עצוב לי , אולי קצת . אולי גם לא עצוב לי כי אני יודעת שאיתה הוא יהיה מאושר . ובלעדייו הרבה יותר טוב . אין שום סבל .

המצברוח באמת השתפר השבוע ,בזכות חזרה של קשר עם אדם יקר לי נורא , אדם שתקופה ארוכה ,הכל סבב סביבו . ואני התגעגעתי לידידות שלנו .

כתבתי שאני מאושרת , והוא שאל אם זה עלייו , אמרתי לו שכן , הוא בטח חייך וכתב לי " כפרה עלייך " .

אני כ"כ התגעגעתי אלייך , שאי אפשר לתאר , אנחנו צריכים להשלים פערים , הוא הפסיד הרבה . ואני בטוחה שגם אני .

וזה התחיל מהסוף , השתפר קצת באמצע  , והתחילה התחלה חדשה. גלגל החיים , הכל חוזר חלילה , ומשתפר מפעם לפעם .

השבוע התחיל טוב , גם בזכות ה94 שקיבלתי בתנ"ך , ובאמת שמגיע לי , עבדתי קשה על המבחן הזה .

וכל הכבוד לי  .

פעם ראשונה ,אני באמת מרוצה מעצמי ומההשגים שלי.

ביום ששי קיבלו תעודות , והממוצע שלי 80.7, אני רוצה יותר , אבל רצון זה דבר טוב , ובשביל להשיג את המטרות ולקלוע לתוכן , צריך לכוון טוב ולעבוד קשה.

אז התחנה הבאה שלי - ממוצע 85 , והרבה מוסר השכל .

שיחה עם אחותי , ממש שיפרה לי את מצב הרוח .

אז יש לי אהבה בטוחה שמחכה לי ,

מה שאני צריכה, זה להעיז להפתח רגשית , ולהבין מה שאני לא רגילה לקבל .

וזה אהבה מהצד השני .

מה שחסר לי .

זה יהיה שבוע ארוך , ובסופו יום ששי מרגיע מצפה לי .

אני מקווה לשקוע עמוק בספר שלי , להסגר בתוך עצמי .

כדי להבין דברים טוב יותר , להבין את עצמי .

מצברוח של בית .

אין ספק,שזה היה יום מוזר  . בייחוד , העובדה שבחוץ חשוך , למרות שהשעה 4 בצהריים .

התעוררתי עם הרגשה מוזרה,אולי הרגשה של החמצה,כי אני לא אצא למשצי"ם , שכ"כ  חשובים לי . אבל עם זה כבר כמעט השלמתי .

אולי העובדה,שאני כבר חושבת על הקשר שלי ושלו , ואני מתאכזבת . אבל נותת לזה לזרום ואני מקווה שאני אגיע למקום שמתאים לשנינו .

רצתי בכל ביה"ס אחרי המורה שלי לספרות , שנורא שמחה אותי היום עם המטלה שלה , לקרוא ספר אהוב , במקרה שלי "אבק-ברק חמדני" .

ולסכם אותו , דמויות ראשיות תוכן סיפור סוף פתוח\סגור , בקיצור , המקצוע האהוב עלי [95] , זה אחד הדברים ששינו את המירמור ששרר בי , לאושר טוטאלי.

בהפסקה,רצתי אחרייה לחדר המורים , לבקש הזדמנות נופסת להכנס למשצי"ם (עקב הברזה,הועפתי משם קשות ,שזו בכלל לא הייתה הברזה ) .

נכנסתי לחדר שלה , אחרי שהרבה יצאו משם עם בקשה להכנס  , היא שוב שלחה אותי למורה שלי לשל"ח,בנימוק שהיא אחראית להכנסה ולהוצאה של הילדים .

אמרתי לה,שהיא בכלל לא יודעת שהם הוציאו אותי ואני נבחרתי בין הראשונים . ביקשתי ופשוט עמדתי על שלי, שאני כ-ן רוצה , ואני "מצטערת" על ה"הברזה" .

והיא אמרה לי שהמחנכת שלי תקבע, קיבלתי הודעה מאסי , שהמחנכת בכיתה והיא פשוט רותחת מכעס , ירדתי רגועה אל השכבה , [כן בטח , רגועה] , ונכנסתי לכיתה היה שקט .

"כן , איפה היית ? "

- שיחה עם אתי .

"בקשר לטיול ? "

-כן .

"אז יש לי חדשות , את לא יוצאת . אני לא מוציאה אותך " .

התיישבתי במקום שלי , והתחלתי פשוט לייבב כמו ילדה בת 4,הטיול הזה כ"כ חשוב לי , שלא יכלתי לוותר עלייו,אפילו לא בצחוק .

רן , המדריך הנחמד מהתנועה ה"מתחרה" בפסגות "  , ניסה להעביר לנו שעה וחצי של הפוגה מכל המריבה עם המחנכת ( מריבה שלי ושל חברה שלי - תיז) .

קמתי לעזור,כי לא רצתי להראות אומללה , ואז המחנכת קראה לי .

חיבקתי אותה , ואמרתי תודה והיא חיבקה אותי חזק יותר .

 המחנכת המדהימה ביותר שיש בעולם , אני כל פעם מודה לה שהיא המחנכת שלי , כי היא מקנה לנו את החינוך הטוב ביותר שיכול להיות , גם אם הוא מגיע ביד קשה.

אבל הכל הסתדר , ומחר אני כ-ן יוצאת לטיול , ירושלים ? היר איי קאם !

וחוץ מכל הבלאגן ? הכל בסדר.

אתמול , סדר טו בשבט עבר מעולה , למרות כל הרעש והבלגן החוסר קשב והצעקות , הכל היה פשוט נפלא !

בסוף הטקס , מחאו לנו כפיים , והרגשתי שכל המאמץ , היה שווה כל שנייה-פשוט כל שנייה .

פסגותים , הפכתם למשפחה , אוהבת אותכם .

היום סלסה במגדל , צמרת .

עוד חיוך קטן .

עריכה :

מרלין , תודה על כל שנייה .

אוהבת אותך .

אז לא טעיתי,השבוע שלי באמת התחיל בצורה קצת עקומה ,אבל לאט לאט אני מתיישרת . ואני באמת מנסה להיות אופטימית .

אחרי שבכיתי , אחרי שפרקתי באוזניי חברתי הטובה את כל הרע שיושב לי על הלב, נרגעתי. לקחתי נשימה ארוכה . וכששאלו אותי איך אני מרגישה עכשיו , כתבתי " מושלם " אבל אז מחקתי את השורה הזאת , ונשמתי עמוק. ושוב כתבתי את המילה ההזויה הזאת , ושלחתי את ההודעה. ואז חיוך קטן התפשט על השפתיים שלי, והבנתי שלא הכל נורא כ"כ , ולא באמת נורא לי כ"כ כמו שאני מדמיינת את זה. וכל זה , אולי מבחן קטן שההוא שם למעלה מציב בפניי. לבדוק את יכולת הספיגה שלי  . את יכולת העמידה שלי במצבים דומים לכמעט רצון להעלם .

ורציתי. ואז דמיינתי את עצמי , עם תיק על הגב, על ההר הכי גבוה בעולם , לבד . הולכת בין הסלעים ונושמת את האוויר הכי נקי שאי פעם נשמתי . מגיעה למקומות , שאף פעם לא חלמתי עלייהם , למקומות שרק אני נמצאת בהם , הראשונה ממליוני אנשים בעולם . אני אוהבת את הטבע , כל דבר שקשור אלייו , ועכשיו זה רק אני והוא. ואף אחד לא חסר ליידי . למרות שאני רוצה שתהייה איתי עכשיו , אני מעדיפה להיות לבד על ההר הזה, שהוא יהיה רק שלי, שסוף סוף , יהיה לי משהו פרטי ששייך לי , משהו שרק אני אוכל לראות אותו , לאוהב אותו, להבין אותו. למרות שלטבע יש שפה משלו , אני מבינה גם אותה ,ומשתפת כל דבר במה שעובר עליי , ושם , במקום הזה.  הכל מבין אותי , אני לא צריכה להסביר את עצמי שוב ושוב ולתרגם את המחשבות שלי לדבר אחר והיפוכו .

דמיינתי אותי הולכת לאיבוד , בלעדייך , עושה לעצמי את הדברים הכי רעים שאני יכולה לדמיין , ואז ראיתי אותך נשבר לרסיסים קטנים , כשראית אותי שבורה , בעצמי . לא יכולה להרים את עצמי , ואתה לא יכול להתקרב אליי, כי הצבתי מולי חומה , שאפילו בן אדם שאני כ"כ אוהבת לא יכול לעבור דרכה, ואתה פשוט מסתכל עליי , ולא נלחם אפילו . מסתכל עליי ולא מבין מה קורה שם . עד שאני נעלמת .

ואז אתה רק מבין , כמה אהבתי אותך , וסבלתי מכל דבר שלא הבנתי , שבא מתוך רגש שאף פעם לא תצליח לבטא בפניי .

Everyone's leanin' on me
Cuz sometimes it feels like the world's almost over
But then she comes back to me