תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

התחושה הזו שלאף אחד לא איכפת,

כל כך מחזקת אותי ודוחפת אותי לצאת החוצה.

ההחלטה התקבלה.

אני לא אשכח לאף אחד כמה לא עזרתם לי במהלך כל הילדות שלי.

אז נצא החוצה,

ונמצא עבודה זה בטוח. ואין מה לפחד.

פשוט צריך להיות קצת יותר קרוב לשחרור.

ויהיה כיף, גם אם קשה.

לפטופ יש,

עכשיו רק למדוד את החדר,

למצוא ארון,

אולי גם שידה לטלוויזיה =\

המחשב ישמש כדיוידי וצורב.

עציצים לחלון,

מצעים כבר יש וגם צלחות וכוסת.

לבזוז כל מה שאפשר ולהמשיך הלאה.

עד הירושה.

ינשוף

ראם

שביט

צופית

קרנף

אח, כאילו נועדתי להיות באוויר ולא על הקרקע.

אין כמו טיסה על כלי טיס צבאי.

צריכה שוקולד.

כל כך דפוקה מכל כיוון שעוסקת רק בצד המשימתי של החיים.

הצד היחיד שבשליטתי- ושאני כל כך טובה בו. עד כאב.