בעע..חודשים שלא רשמי..

אבל אצלי זה בא בתקופות שאני פשוט צריכה לפרוק הכל..

אז חזרתי ממחנה צ'ייס בירושלים..

מין מחנה מדעים ואומנויות היה כיף..

וכל הילדים היו נחמדים

ולא היו ערסים ולא היו פקצות למיניהם ומינהן.

הכרתי מלא ילדים חדשים שאני בטוחה שיישארו איתי להרבה זמן בחיים

ואם לא,אז עדיין שמחתי להכיר אותם..

אפילו פגשתי מישו חמוד.

אבל זה לא הצליח.

והוא דיי גרם לי לרדת מהקטע שלו בתוך חצי יום או יום.

אבל התגברתי.

העיקר שהיה כיף.

ואני בטוחה שנהיה ידידים טובים.

ופגשתי שם אנשים מוכשרים!

בני אדם שמנגנים 10 שנים על פסנתר!

זה פשוט מדהים!

פגשתי אפילו אנשים שהצליחו להבין אותי מזה שנים.

תמיד היתה לי בעיה,שאנשים פשוט לא הבינו אותי.

מכל הבחינות..זה דיי קשה להסביר.

ובאתי לשם ובוםם

מבינים אותי.

ממש שמחתי.

אז צ'ייסים אם אתם קוראים את זה,

אתם בטח יודעים מי אני,

אוהבת אותכם מכל הלב..

וכבר מתגעגעת.

ואני אף פעם לא אשכח אותכם.!

וכל פעם שאני חושבת עליכם יש לי צמרמורות בגוף.

כי מה שהיה שם אף אחד לא יוכל לשחזר.

היה קסום

(חפירות חפירות חפירות)