נראה לי שנהיית כבר אובססיבית אליי.
וזה מתחיל לעצבן.
אם זה ימשיך ככה, נראה לי שאני אגיד לך כבר דיי.
את מתחילה לעלות לי על העצבים.
"את החברה האמיתית היחידה שיש לי."
מה זה השטויות האלה?
אני לא חברה שלך, את פשוט צריכה אותי.
את צריכה אותי כל הזמן.
יותר מידי.
נמאס לי כבר להיות שם בשבילך.
תמיד. בלי להגיד לך לא.
אז הנה. "לא."
נמאס לי כבר. כלכך הרבה.
אווחח.
היו לי היום דקירות.
פיזיות ונפשיות.
פיזיות בבדיקות שעשו.
דקרו לי 19 פעמים את הידיים. כואב מאוד.
ודקירות נפשיות בלב.
המון דקירות.
לא ספורות.
כואב לי.
זה מתחיל להיגמר, אבל דיי.
אני רוצה שזה יפסיק עכשיו.
בלי לחשוב יותר מידי. פשוט שיגמר.
תודה למי שמנסה לעודד.
לפעמים זה כן עוזר, אבל כל ה"יהיה בסדר.. את תראי.. אני מבטיחה לך"
זה מיותר.
לא עובד.
תודה בכל מקרה.
ספיר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
