נמאס לי מזה לגמרי.
שאתם שמים עליי זין.
היא חושבת שאני ככה.
הוא אומר שאני ככה.
אמא שלי בכלל חושבת שאני ככה.
מה אתם חושבים לעצמכם?
שמותר לכם להתערב לי בחיים?
אז אתם טועים.
בגללכם [בגללך].
באשמתכם [באשמתך].
אני שונאת אותו.
כן אותו.
את ה
גוף שלי.
את תמיד תהיי יותר טובה ממני.
בהכל.
יש לך גוף מדהים.
פנים יפות.
כל הבנים רוצים אותך.
את טובה בלימודים.
ומה אני עושה?
אני תמיד שם כדי לפרגן לך מהצד.
מה אני לא עושה כדי להיות כמוך?
אבל זה אף פעם לא מצליח לי.
את תמיד תהיי יותר טובה.
זה הכל בגללך.
כואב לי כבר.
כואב לי לחשוב שכל מה שאתם רוצים זה שאני אהיה טובה יותר.
ואין לכם מושג בכלל כמה אני מנסה להתאמץ.
ואז אני רואה אותה.
זאת שיותר טובה ממני בהכל.
ואז כל התקוות והציפיות שלי נופלות למטה.
היא הורסת אותי.
והיא אפילו לא יודעת כמה.
כואב לי שאין לכם מושג מה עובר עליי.
כי אם טוב, אומרים שטוב.
ואם רע, גם אומרים שטוב.
ואתם מאמינים לזה כמו חבורה של מפגרים.
אתם לא רואים?
זה באמת לא מעניין אותכם?
כמה שאתם מנסים להגן עליי ולהיות שם בשבילי,
אני נשברת מתחת לכנפיים שלכם.
תמיד.
ואז, כשאתם מרגישים שקורה משהו,
ומנסים לעודד,
אני עוזרת לכם במקום שאתם עוזרים לי.
מה לעזאזל עובר עליכם?
כוסעמק.
נשבר לי מהשיחות האלו.
שאני תמיד צריכה להיות זאת שאומרת שאני פה בשבילכם.
חוץ משני אנשים מדהימים,
כל מי שאמרתי לו את זה,
אף פעם לא היה שם בשבילי.
זה חברים?
אני יודעת שאני לא צריכה לחשוב על זה,
אבל אני נזכרת בו.
בסער.
כמה שהיה לי טוב איתו.
מתחת לכנפיים שלו אף פעם לא נשברתי.
וכשהייתי קרובה לזה הוא החזיק אותי.
כמה שאהבתי אותו.
היה פשוט מדהים.
אבל התקופה הזאת עברה.
כמו שהיא באה.
ואני מצפה לתקופה חדשה.
תקופה יפה.
אבל היא לא תגיע בקרוב.
אני יודעת שלא.
כמה שאני רוצה, זה יקח הרבה זמן.
כי מי ירצה אותי ככה? שבורה ופגועה.
אין לי מושג מי קורא פה,
אבל לא אכפת לי.
ספיר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
