למי שלא ראה את הפרק, נא לא לקרוא, ספויילרים!
הפרק דיבר על אהבה עצמית והשיר המרכזי היה איך לא, BORN THIS WAY של גאגא 3> אני אקדיש את זה גם לידידי, אני מקווה שאתה יודע מי אתה ואם לא אל תתבייש לשאול (;
תיכננתי להפוך את הפוסט הזה לפוסט-פעילות חוש"ן בבית ספר שלי- אבל אחרי היום הזה אני מרגישה כל כך מלאת חיים, לא הרגשתי ככה כבר המון זמן. ועכשיו אחרי הפרק המדהים הזה שנוגע לי אישית בגלל הסיפור של רייצ'ל [ואומייגאד איזה מדהים קורט היה בפרק היום! והסולו שלו!!! שמישהו יחזיק אותי *מתעלפת בדרמטיות* -בחור נאה רץ בחינניות תופס אותי וגורר אותי מהבמה- |נצנצים|. (ואטדהפאק~~)]
אז ככה, למי שלא ראה את הפרק ובכל זאת קורא את הפוסט, מיסטר שוסטר אמר לתלמידים לשיר שיר על אהבה עצמית בטוב וברע ואז לביצוע של כל הלהקה, להכין חולצות עליהם הם ירשמו משהו שהם התביישו בו ונולדו איתו. וכמובן בביצוע של BORN THIS WAY הם ילבשו את החולצות (:
אז בפוסט הזה אני אחשוף את מה שאני הייתי כותבת על החולצה שלי ~
רייצ'ל ברי תיכננה לעשות ניתוח אף אחרי שפין שבר אותו בטעות ובסוף הפרק היא ביטלה את הניתוח ורשמה על החולצה "אף" (רק באנגלית 
)
אז חשבתי שזה מה שאני אעשה.
גם לי יש אף יהודי ואני שונאת ומתביישת בו בטירוף ותיכננתי לעשות ניתוח אף (אגב, הם לגמרי שיכנעו אותי לוותר על זה~ )
אבל ידעתי שזה קל מידי >< ואז צחקתי לעצמי בראש ואמרתי שאין מצב שאני אכתוב את זה אבל את יודעת שמיסטר שוסטר צודק! אבל אבל אבל!!! שום אבל! O_O תגידי את זה.
והנה אני אומרת את זה.
ואולי זה יישמע לכם טיפשי כי אני יודעת שזה לא אומר אף אחד שום דבר, רק לי זה מפריע, ועדיין קשה להודות.
קיצור זה מה שהיה כתוב על החולצה שלי: קווקאזית (רק באנגלית P: )
אני לגמרי בהכחשה ואני אומרת לכולם שאני רוסיה כי הסטראוטיפ הקווקאזי כל כך חקוק בי רק בגלל שאני חיה במשפחה קווקאזית ואני מכירה אותו מקרוב ואני שונאת אותו (את הסטראוטיפ, כן? )
אבל אם אני קווקאזית ואני ממש לא תואמת את הסטראוטיפ, אני יכולה גם להתנגד לו ולא להסכים שהוא ישתלט עלי. אז הנה, אני קווקאזית ואני AWESOME (יש דברים שפשוט נשמעים טוב יותר באנגלית (; ) ונולדתי ככה ואין בזה שום דבר רע.
פשיוו!
ועכשיו נעבור לסיפור של חוש"ן
לפני שנתיים החלטתי להביא לבית ספר שלי פעילות מחנכת כלשהי בנושא גייזים. הבעיה הייתה שלפני שנתיים אני הייתי יצורה יקירתי את עדיין יצורה ביישנית חסרת ביטחון שדברים כמו לדבר בטלפון, להסתכל למישהו בעיניים ולהרים את הקול דרשו ממני אומץ רב , סבל ושנאה עצמית לאחר מכן כי כעסתי על עצמי שזה כל כך קשה לי וכן הלאה. פניתי ליו"ר מועצת התלמידים, בהתחלה כמובן חייתי בסרט שכולם נגדי וכל בית הספר הומופובים. ואני חייבת לציין שבלעדי אותו יו"ר לא הייתי מגיעה לשום מקום כי הוא זה שהדריך אותי ואמר לי מה לעשות צעד צעד אם זה עם הטלפונים ולמי לפנות ואיך לגשת ומה להגיד, כל הדברים שלא היה לי מושג בהם. במהלך השנתיים האלה מן הסתם התבגרתי ובמבט לאחור אני יודעת שכל הדרך להבאת הפעילות עזרה לי עם הבעיות החברתיות שלי כי למדתי להתמודד עם פנייה לאנשים זרים, הייתי צריכה להעמיד פנים שיש לי ביטחון בזמן שאני רועדת (לא הצלחתי אגב אבל ניסיתי XD ) והתמודדתי עם המון אכזבות והיו הרבה פעמים שפחדתי שכבר אין סיכוי אבל האמת היא שתמיד ידעתי שאני לא מתכוונת לוותר על זה ואני אעשה את המקסימום. לא, אני פשוט אמרתי לעצמי שזה יהיה. והנה היום, זה היה (: אם הייתי קצת יותר מוצלחת באותם נושאים שהזכרתי קודם יכול מאוד להיות שהפעילות הייתה מתפרסת על שכבה שלמה אבל אני יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי ועם היכולות שהיו לי. אגב, גם כתבתי כתבה לעיתון בית ספר, גם זה היה סיפור אבל סיפור לפעם אחרת כשהגיליון ייצא (;
אז ככה, הייתי אמורה להגיע בעשר כדי לפגוש בשער את הנציגים של חוש"ן (חינוך ושינוי) עם היו"ר של מועצת התלמידים (דתי, שכחתי לציין!) אבל איחרתי (היה סיפור בבית, לא משנה) והגעתי כבר כשהם היו בבית ספר. נכנסתי וציפיתי לראות אותם יוצאים מהבניין עם חדר המורים לכיוון השכבה. ואז ראיתי אותם, דימיינתי אותם צועדים עם הילה של אור כזאת מסביבם XD אחרי זה אני אסביר גם למה. התחלתי לרעוד מהתרגשות. ועכשיו אני אסביר את זה~ בזמן שהייתי "רק פאגהאג", למרות שגם עכשיו אני יותר פאגהאג מבי, אנשים לא הבינו מה הקטע שלי. כי תאחלס, אני לא בקהילה אז למה זה עד כדי כך אכפת לי? אז זהו שאני כן מהקהילה. הקהילה היא לא רק נטייה מינית, היא בנתה איתה תרבות שלמה וזאת התרבות היחידה שאני יכולה לומר שהיא התרבות שלי. בשבילי גייז זה בית. שם הכי טיבעי לי, שם אני צריכה להיות. ובגלל זה, דימיינתי את ההילה הזאת מסביבם. כי הם מייצגים לי את הדבר האמיתי, המוחשי והיחיד שאי פעם ראיתי מתוך הדבר הזה שנקרא בית. כמובן ישר חיפשתי את האוחץ' הצעיר והחתיך והוא בלט בחולצה הורודה הצעקנית שלו. ממש ממש ממש רציתי שהוא יהיה בכיתה שלי. ובאמת, הוא ועוד נציגה נכנסו לכיתה שלי אבל הם התבלבלו בכיתה!! ונשארו!!! איזה אושר הציף אותי 3> כאילו בריאן קיני שוכב לו שם למעלה על ענן ואוהב אותי כל כך 3> למרות שכשנכנסתי לכיתה נחרדתי לגלות שחברתי הטובה לא הייתה שם וכנראה שזה בגלל שהיא כעסה עלי בגלל הערב שעבר :\ והמקום היחיד שנותר היה בשורה הראשונה באמצע, הרבה יותר מידי קרוב אליהם. עכשיו, השיעור עצמו היה מעניין והיה מצחיק אבל רעדתי, בהיתי בתיק שלי נשכתי את השפה וצבטתי את עצמי לכל אורכו בגלל שהייתי כל כך נבוכה גם מהנציגים שכל כך התרגשתי לראות אותם וגם כי הכיתה מודעת לזה שיש לי קשר לפעילות הזאת והרגשתי נורא חשופה כשנכנסתי לכיתה וכולם ישבו והסתכלו עלי ואני התיישבתי ממש לידם ו... בקיצור פחד אלוהים X_X אבל זה לא משנה היה לי טוב ואפילו גיליתי כמה עובדות חדשות בנוגע להיסטוריה של הקהילה. הם עשו עבודה ממש טובה וניראלי שהכיתה החכימה.. הם נגעו בהרבה נושאים שלהרבה אנשים יש דיעות קדומות לגביהם.. טוב נמשיך, בסוף השיעור ניסיתי למשוך קצת את הזמן לידם כדי שאולי הם יגידו משהו ואני אהיה מספיק אמיצה להגיב או משהו בסגנון, ממש רציתי לדבר עם הבחור, לא משנה על מה, רק לדעת שדיברתי איתו ושהוא יידע שאני בקטע. לא מצאתי הזדמנות והמשכתי להסתובב בבית ספר ולהתקשר לכמה אנשים כי כשחברתי הטובה (זאת שלא הגיעה) לא בבית ספר, זה אומר שאני לבד כל היום ואין לי עם מי להסתובב או עם מי לדבר, חוץ מכמה ילדים משכבת י"א אבל היה להם יום הכנה והם לא הגיעו היום אז פשוט שוטטתי ברחבי בית הספר מעמידה פנים שאני לא עושה את זה בגלל שאין לי משהו אחר לעשות. ואז אמרתי לעצמי שאין מצב, אני חייבת לדבר איתו. כבר תיכננתי בראש את השיחה "היי איך קוראים לך? תודה שבאתם!! לקח לי כל כך הרבה זמן להביא אתכם לפה!" ואז הוא כבר יגיד משהו וזה יתפתח לשיחה קצרה. אני אף פעם לא מצפה ליותר מידי כי אני אני יודעת שלא משנה מה יקרה, אני אתאכזב ממשהו. וכן אני מתכננת שיחות בראש כדי לא לגמגם או משהו. אז בדקתי אם הם בחדר מורים ולא הלכו עוד. ראיתי שלא, ירד לי סלע מהלב. עשיתי לו אמבוש מחוץ לחדר מורים (יש לנו שם דלת עם קוד, משהו דפוק כזה שנועד למנוע מהתלמידים (שיודעים את הקוד) להכנס. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי, השיעור היה צריך להתחיל עוד דקה או שתיים, יוצאת המורה לאזרחות שאמורה ללמד אותי עכשיו. למזלי, המורה הזאת אוהבת אותי. ואני אוהבת אותה בחזרה 3> פשוט מדהימה. היא אמרה לי שהעבודות בגרות שלי באמנות היו מדהימות והיא שאלה אם אני לא באה לשיעור וגימגמתי לה שאני תיכף..יש פה את הפעילות.. (לא זוכרת מה אמרתי , התערבב לי שם התחביר) בכל מקרה היא אמרה שבסדר. חיכיתי וחיכיתי ואז הם יצאו משם, קודם יצא אחד עם משקפיים ואז ההוא עם החולצה הורודה!(אני זוכרת תשם שלו אבל אני אשאיר אותו חסוי) ניגשתי אליו, לא זוכרת אם שאלתי איך קוראים לו אבל אם כן לא חיכיתי לתשובה ואז אמרתי "מזה תודה שבאתם!" והוא חייך וצחק ועמד לידי ובאתי להגיד עוד משהו ואז התחלתי ממש להתרגש (כאילו לא התרגשתי עד עכשיו) והוא אמר עוד איזה משהו ואז פשוט התחלתי לבכות בטירוף, הוא לקח אותי הצידה והמשכתי לבכות שם והוא שאל אותי מה קרה והמשכתי לבכות ולצחוק מתוך מבוכה ובסוף הצלחתי להגיד שניסיתי להביא אותך לפה כבר שנתיים (סוף סוף אמרתי את זהXD) והוא הסתכל עלי בחיוך כזה מדהים וגדול וזה היה רגע כל כך .. אין לי אפילו מילים לתאר אותו, הרגשתי פשוט בבית. כאילו סוף סוף מצאתי איזשהי רגיעה, כאילו ככה הכל צריך להיות. סוף סוף אני רואה אותו, אותו בחור הומו מתל אביב, מאותו עולם שאני כל כך רוצה להגיע אליו. הוא היה הקשר שלי לעולם הזה, הקשר הישיר הראשון עם העולם הזה. המשכתי להודות לו ודיברנו קצת בין הבכי (שנמשך אחר כך לשעה אזרחות ועוד שעתיים מתמטיקה. אני עושה את זה הרבה דרך אגב, בוכה לי בשקט בכיתה ואף אחד לא שם לב~) הוא אמר לי שהשרשרת שלי יפה (שרשרת גאווה ששמתי במיוחד לאירוע בתקווה שאחד הנציגים ישים לב והיא עשתה את העבודה שלה בהחלט 3> ) צחקתי ואז יצאנו מהבניין וחברה אחת (היא בתיאטרון) קיפצה אלי וצעקה שהיא מפזרת עלוני חוש"ן בכל הבית ספר כי היא לא באה לפעילות עצמה והיא חיבקה אותי והסתכלתי עליו והיה לו כזה חיוך ענק אחח תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה לך אתה לא יודע בכלל כמה אתה חשוב לי וכמובן תודה ענקית על ההתנדבות שלך ועל מה שאתה עושה3> אחרי זה הצטערתי שלא איחלתי לו בהצלחה עם הילד שהוא סיפר לנו שהוא ובן זוגו רוצים להביא לעולם. אבל אני תמיד מוצאת ממה להתאכזב אז אני אתעלם מזה עכשיו XD בקיצור זה היה מדהים.
וואו חפרתי O_O
I've touched it <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
