" געגועים לארץ בלתי נשכחת .. "

בושה לחשוב בכלל את מה שחשבתי.

ילדה חרא. איכסה.

-

אני כל כך מתגעגעת אלייך.

לשיחות הארוכות שלנו, לתקווה שכל פעם ניפגש, כל פעם שנוכל לדבר, לצחוק, להיות ביחד. אפילו שזה לא כל כך מחושי.

אני מתגעגעת אלייך,

אני מתגעגעת לכיף שהייתי עושה איתך,

 ללילות שהיינו מדברות במסנג'ר שעות על גבי שעות. לזמן הזה שהיינו ממציאות שיחות מוזרות, והכי הזויות בעולם.

לימים שהיינו חופרות עליו,

על כמה שהוא מדהים..

וכמה שאנחנו רוצות לפגוש אותו.

אני מתגעגעת לזמן הזה של ההתחלה,

 שרק הכרנו, ושכל אחת הייתה כל כך נהנת עם שנייה.

שלכל אחת באמת היה איכפת מהשניה. 

אני מתגעגעת לזמן הזה ..

שכשהייתי מתקשרת אלייך הייתה ההרגשה הזו שאת כן רוצה לדבר איתי.

אני מתגעגעת לתקופה הזו שכשנפגשנו כל כך התלהבנו.

שכל כך לא רצינו להיפרד אחר כך.

שנשארת איתי אז... זוכרת?

לתקופה הזו שהיינו באמת חברות.

לא כמו עכשיו.

 עכשיו? מה יש עכשיו באמת?

שכשאני רוצה לבוא אלייך, לך לא כל כך איכפת?

שכשאני רוצה לספר לך משהו, את מתעניינת, אבל אם זה משהו לא עליו, או שדורש שיחה אמיתית וארוכה, את לא כל כך משתפת פעולה?

שכשאני כן רוצה לדבר איתך, ואת סתם. סתם מדברת. בלי לשים לב למילים. בלי לשים לב אליי.

אני לא יודעת כלום.

אני לא יודעת כלום מהצד שלך, אני לא יודעת מה את אפילו חושבת עליי עכשיו.

 מה את בכלל חושבת על החברות הזו שלנו.

בזמן האחרון פשוט נראה לי שאת לא מעוניינת, שאת לא רוצה כלום.

אז אני? כבר עזבתי. אני לא יודעת מה איתך.

אם בכלל איכפת לך ממשהו, אם בכלל תרצי להיפגש איתי שוב.

וכשאני? כשאני ניסיתי להפגיש בינכם,שאני עדיין מנסה להכניס אותך למאחורי הקלעים, 

שכל כך הצטערתי על מה שקרה לך באותו יום, שכשאני בירכתי אותך ביומולדת שלך,

וכל כך רציתי להיות איתך באותו יום.

שרציתי להיות החברה שלך. החברה שכל כך קיוויתי שתחשבי שאני.

החברה "הכל כך טובה, שאת כל כך שמחה שהכרת" שאמרת לי שאני.

האמת שכבר עכשיו אני לא יודעת כלום, אבל אני כבר עזבתי.

נראה אם תנסי לעשות עם זה משהו, נראה אם לך באמת יהיה איכפת.

החיים שלי באמת כ"כ עמוסים ומוזרים מאז תחילת השנה.

הכרתי המון אנשים חדשים, ואנשים כ"כ מדהימים ומצחיקים.

החיים שלי בתאכלס בסדר גמור. אבל אני.. אני רק מחכה. מחכה לרגע הנכון. הרגע הנכון בשבילי.

לא יודעת מה עבר עליי בזמן האחרון, אבל אני מרגישה שהשתנתי.

שבאמת באמת הפכתי להיות בנאדם אחר. בנאדם שיותר מעריך מדברים אחרים.

בנאדם שדיי התבגר. שהשתנה לטובה. ואני מרוצה מעצמי.

אז בינתיים אני מחכה, כן, מחכה שהחלום הזה שלי, יתגשם.

לפחות להיות קצת אופטימית, כי הוא התגשם, אבל חלקית. החלק השני? בקרוב. מקווה..

ואני מחכה. מחכה שתבוא.