אז איך זה להיות כאן?
שבועות ראשונים של הלם, בכי והבנה כי נפרדנו אחד מהשנייה לתקופה הקרובה.
הפנמה והסתגלות ללבד, לישון לבד, לישון כדי שיעבור הזמן, לצאת עם כל מי שאפשר, גם אם לא בא לי בכלל.
להשתגע מגעגועים ולהתאפק לא לשתף בכל פעם שזה תוקף, כי למה להטריד אותך ולהרוס לך את הטיול?
להחזיר את ההתראות בוואצאפ למצב ״רועש״, להתלהב מכל הודעה, לקום לטלפון מתוך שינה.
לשמוע סיפורים על חוויות, לפרגן ובמקביל להרגיש את הכאב בלב, אני לא שם ועוד יותר כואב שאני לא שם איתך.
לבכות לפני השינה ואין שום דרך שתעביר את זה כי אתה כבר ישן ורק אתה תוכל להרגיע, עם הקול שלך וחיבוק שלא אפשרי כרגע. אז נרדמת עם דמעות.
לקוות שזה שווה את כל מה שאני עוברת, לחשוש שהאהבה נגמרת.
להתבאס מכל הודעה יבשה ממך, לצפות ליותר הודעות אהבה.
לספור ימים, לעזוב הכל ולטוס אלייך.
להגיע אלייך ולפגוש מישהו חופשי, מישהו שלא מתאים לו כרגע בעיות נפשיות של אחרים, הוא בטיול שלו וכיף לו. מה באתי להרוס?
אבל הוא אוהב. שנינו אוהבים.
לא להבין איך זה שהרגש נעלם, ופאקינג באתי עד לשם להודו.
לקבל כאפה על הקשר ואז להבין שזה בסדר, זו תקופה הזויה וזה לגיטימי.
להיפגע מכל דבר קטן שאתה מעיר לי עליו, לקחת את המחשבות רחוק מידי ולרצות לברוח.
להתחיל לחשוב שאולי אני לא מתאימה לך כרגע ושהקשר עושה לי רע.
ואולי אתה לא מתאים לי?
אז מי בעולם הזה מתאים לי בכלל? יש אדם שיכיל אותי ולא יגיד לי שקשה לו עם זה?
זה טוב או רע שאתה אומר לי שאני משגעת אותך?
להפוך את העולם בשביל להגיע אלייך עם מתנה מיוחדת ובסוף להתבאס על כל ההשקעה, כי למה ? גם ככה אני לא מצליחה אף פעם לקלוע לטעם שלך, גם ככה אני לא מצליחה לרצות אותך.
להיכנס לתסביך של חוסר הערכה עצמית וחוסר הערכה מצידך.
לדרוש יותר יחס ויותר אהבה כדי לפתור את זה.
להענות בחיוב אבל בטון של שלילה, כי אתה מותש ממני ומכל שיחה.
כי התעייפת בלהעסק בקשר שאמור להיות כבר יציב וחזק.
אבל מה זה בעצם קשר יציב וחזק? ומתי זה קורה?
אולי כשנחייה ביחד ונבין שצריך לקחת את עצמינו ברצינות?
ואולי זה לא זה, אולי אין אף אחד שמתאים לי.
כי אם לא אתה אז מי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flirting With Suicid