השבוע כול-כך ארוך! כייפי ועמוס, אבל ארוך. אני רק מחכה שיבוא כבר יום שישי והוא ידבר איתנו ויחליט מה עושים, אני רק צריכה לדעת לעצם הידיעה... אני הריי כבר יודעת שאני לא הולכת להופיע במסיבת סיום ההורים שלי כבר קיבלו את זה וממש אכפת לי מה הבית-ספר חושב. זין, אני לא רוצה להיות חלק מהדבר הזה וזה לא כאילו שאני אוהבת את הכיתה שלי או את האווחה השכבתית. וזה ממש לא משהו שאני אצטער עליו, כבר הופעתי בבית-ספר לא פעם ולא פעמיים וזהו, אני רוצה לדעת אם לפחות אני אוכל להפרד מהדבר שבאמת אני אזכור משלושת השנים האלו.
והוא, עדיין לא כותב לי. רק מחייך את החיוך היפה הזה הטיפשי כול פעם שאנחנו נתקלים באמצע משהו, ואני תוהה אם הוא עושה את זה רק כי אין לו ממש ברירה אלא לענות לצ'ארם של השניים העקומות שלי.
קניתי סקצ'בוק חדש והתחלתי להעלות ציורים גם לאינסטגרם. ממש מעלה את הביטחון, האמת! למרות שתאכלס הכול מזויף והם רק רוצים שאני אחזיר להם לאב.
אה, וזה חודש חדש! לעזאזל האמת שהזמן עובר מהר. אני צריכה סידור חדש לפוסטים, משהו אסטתי כמו צילום ושיר. לזכור לזכור לזכור!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
