אם רק תיתן לי יד

שלום :)

היי כולם.

טוב נרשמו עוד שניי אנשים לקוראים הקבועים.

אם אתם רוצים להיות קוראיםקבועים גם ולקבל הודעה בבלוג כל פעם שיש פרק חדש רק תגידו לי בתגובות.

כל מי שהופך להיות קורא קבוע מקבל חתימה...

הינה החתימות לקוראים הקבועים (יש גם שתיים בפוסט הקודם :)) :

(מותאם לעיצובים שלכן:))

טוב יאללה... לפרק :)

 פרק שלישי

"אורי תראה אותו!.. הוא נראה כמו מלאך קטנטן" אמרה ליבי בהתרגשות עצומה בעודה מצביעה על אחד התינוקות בעברה השני של הזכוכית.

"איך את יודעת שזה בן. אולי זה תינוקת." השיב אורי בחיוך, באותו נסיון תמידי לבלבל את ליבי הבטוחה בעצמה כל כך.

"אני יודעת שזה בן" אמרה בבטחון.

אך אז נחלש קולה.

היא הביטה לרצפה.

"בדיוק כמו מתי ש.." היה לה קשה, ואורי ראה זאת. "אבא נתן לי להחזיק את יובלי בפעם הראשונה שראיתי אותו לפניי שנתיים בבית החולים כשהוא רק נולד" אמרה ודמעות מלעו את עיינה.

אורי חיבק את ליבי ולקח אותה חזרה למחלקה.

השעה הייתה כבר עשרה לתשע והמשמרת של אורי כמעט נגמרה.

הוא היה שמח ללכת הביתה אחרי יום עבודה ארוך אבל גם היה לו קשה להפרד מהילדים, במיוחד מליבי.

"אורי מתי אתה בא מחר? בשמונה או בשלוש?" היא שאלה אותו כמ ובכל לילה לפני שהוא הולך.

"מחר יש לי משמרת ארוכה" אמר בזמן שסידר לה את מיטה לשינה. "אני בא בשמונה בבוקר והולך הבייתה בשבע בערב"

"אה יופי. נוכל ללכת שוב לתינוקות"

"כן אבל מחר אני גם צריך לעזור לדוקטור ברגר בניתוח של שלומי" הוא אמר

"אבל שלומי יהיה בסדר נכון?" היא שאלה.

שלומי היה ילד בן 5 מהמחלקה שצמודה למחלקתם.

היה לו גידול סרטני, לא סרטן אבל גידול סרטני, והניתוח הוא מאוד יקר ולקח להוריו הרבה זמן להסיג את הכסף,

אז יצא שהוא שהה הרבה זמן בבית החולים.

הוא וליבי מסתדרים טוב מאוד. היא תמיד עוזרת לו לבנות את הפזלים שלו והוא מצייר איתה ציורים לאמה.

"אני מאוד מקווה שכן." אמר. הוא באמת קיווה.

באותו ערב כשאורי חזר לדירת החדר הקטנה שלו הוא הלך להחליף בגדים והפעיל את המזכירה.

"יש לך הודעה חדשה אחת" נשמע הקול האלקטרוני נובע מהסלון.

"היי אורי זאת אני. אני באתי לביקור בעיר ואני חייבת לדבר איתך.

אני נשארתי עם המספר הישן. תתקשר אליי כי זה חשוב. להתראות"

אורי היה המום.

כל אותו הלילה הוא בקושי הצליח להירדם.

למה היא התקשרה פתאום?

למה?

מקווה שאהבתם..

סליחה שהפרקים כל כך קצרים P=

אני נוסעת ליומיים (לבית חווה... איזה מאגניב לי XD)  אז אני לא יענה לתגובות..

סורי...

אוהבת המון

ליאור