לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לא מדהימה


סיפור על חיי היומיום של נערה בת 15, עדי, וכל מה שמסביב.

כינוי:  בימבה=)

בת: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

2/2008

פרק1 - היום הראשון להכל


השעון המעורר צפצף באילוץ.

כיביתי אותו, התמתחתי ועשיתי קולות מוזרים.

"היום הראשון בכיתה ט', מה יכול להיות יותר נורא מזה" מלמלתי לעצמי,

במחשבה שכאילו רק אתמול התרגשתי שהחופש הגדול מתחיל.

הלכתי לחדר האמבטיה, עשיתי פיפי וכמעט שנרדמתי על האסלה.

צחצחתי שיניים ושתפתי פנים. לפתע שמתי לב לחצ'קון ענק על הפנים, שהחליט לצאת דווקא היום.

"אוי... נו באמת! אני לא מאמינה!?" אמרתי באכזבה.

דווקא היום חצ'קון.

פתחתי את המגירה השניה לידי וחיפשתי פודרה. כשמצאתי קיוותי שלא אשכח לשים ולכן הוצאתי משם את הפודרה,

הנחתי אותה בצד וחזרתי לחדר.

הוצאתי מהארון גופייה שחורה, חלקה, צמודה, עליונית עם שרוול קצר בצבע צהוב בננה וחצאית ג'ינס.

שמתי דורדוראנט ולבשתי את הבגדים. חזרתי לחדר האמבטיה התאפרתי וכמובן שכיסיתי את החצ'קון המגעיל בהרבה פודרה. התאפרתי בצללית בצבע ביז', עיפרון שחור וליפ גלוס.

חזרתי לחדר. פיזרתי את השיערי השחור שהיה אסוף עוד מהלילה. סירקתי את שיערי עד שהפך לחלק ממש.

מרחתי מעט קרם לחות לשיער והעפתי אותו אחורה.

התזתי על עצמי שתי שפיריצים של בושם ונשמתי לרווחה.

"אני מקווה שניר יאהב את הבושם החדש שקניתי" מלמלתי לעצמי בשקט.

"עוד פעם ניר, הוא לא מעשן בכלל?" זה היה אח שלי הגדול, עומר, הוא עמד בפתח חדרי.

עומר הוא האח הגדול שלי, הוא בן 17 וחצי והוא מדבר על בחורות ומכוניות כל הזמן! בקיצור שיעמום גדול.

"עוף מפה י'מכוער. אתה מעשן בעצמך!" צעקתי עליו וטרקתי את הדלת בפרצוף שלו.

"כדאי לך לשתוק. עם אמא תדע שאני מעשן היא תהרוג אותי ואותך" הוא אמר בלחש מאחורי הדלת.

פתחתי את הדלת. "למה שתהרוג אותי?" שאלתי.

"בגלל שאני יגיד לה שידעת על זה כל הזמן, וכמובן שאמא לעולם לא תסלח לבובה הקטנה שלה על זה שגרמה לאח שלה לעשן..." אמר בקול צווחני, כאילו מנסה לחקות את אמא.

"סתום ת'פה שלך י'מחשש!" אמרתי וסגרתי עליו את הדלת.

נעלתי כפכפי אצבע שחורות, לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה.

"בגדים, בושם, איפור, נעלים, עגילים..." מלמלתי לעצמי בעודי יורדת במדרגות. "עגילים! אוי לא! שכחתי עגילים!" לפתע נזכרתי.

רצתי במהירות בחזרה לחדרי וענדתי שתי עגילים בצורת בננות צהובות ובחור השלישי עגיל יהלום.

הסתכלתי במהירות על עצמי שוב במראה וירדתי למטה.

אמא כבר חיכתה לראות איך אני ניראת ואבא ישב ליד השולחן וקרא עיתון.

"שלום בובה, בוקר טוב, איזה יופי את נראת" אמרה אמא שלי ונתנה לי נשיקה. אחר, הגישה לי את האוכל והשתייה לביה"ס.

"בוקר טוב עדי" אמר אבא שלי בעודו מוציא את הראש מבעד העיתון.

שמתי את הכריך,החטיף,השוקו ואת בקבוק המים בתיק.

"את לא חושבת שקצת הגזמת עם האיפור" אמר אבא כשהסתכל עלי.

"לא" השבתי קצרות.

עומר ירד במהירות במדרגות. לקח את האוכל והשתייה ואמר: "בלי נשיקות ובלי חיבוקים. וכן כן, אני יודע, שתהיה לי שנת לימודים טובה ומוצלחת.. ובלה בלה בלה... אני יודע...." אמר שוב בקול הצווחני הזה שמנסה לחכות את אמא.

"נהדר. בי חומד" אמרה אמא ונפנפה לו לשלום בעוד הוא יוצא מהדלת.

לפעמים אני חושבת שאמא שלי ממש סתומה. היא ממש מפגרת לפעמים. טוב אבל לפחוץ אני מקבל ממנה הרבה דמי כיס.

"את צריכה כסף?" שאלה אמא וקטעה את מחשבותיי.

"כן, ברור" השבתי והיא דחפה לי אל כף ידי שטר של 50.

"ביוש, אוהבת" קראתי ויצאתי מהדלת.

הלכתי אל תחנת האוטובוס ובדרך פגשתי את חברותיי הטובות שחר ונוגה. שחר בגובה שלי. יש לה שיער ז'טני גלי וארוך, ממש מושלם, יש לה בטן מבצבצת קטנה אבל זה לא גורם לבנים להפסיק לרדוף אחריה.

ונוגה, אח.... נוגה, החברה הכי טובה שלי עוד מהגן. אבל היא לפעמים קצת כלבה. היא גבוהה ממני באולי שלושה סנטימטרים. יש לה שיער חום עד מתחת לכתפיים. הוא חלק כל הזמן בגלל שהיא עושה פאנים כל הזמן, אבל הוא לא נשרף לה ממש מהר. יש כמה בנות שחושבות שהיא "הזונה" של השכבה אבל זה ממש לא ככה. היא ממש יפה והן פשוט מקנאות.

אבל אל תחשבו שאני ושחר השפוטות שלה, ממש לא. הייתי אומרת שהן השפוטות שלי עם כבר מדברים..... אבל אני בחיים לא יתיחס אליהם ככה.

הלכנו לנו ופטפטנו עד שהגענו לתחנת האוטובוס.

"יצא לי לדבר הרבה עם ניר בחופש הגדול והוא ניראה לי קצת דלוק עלייך מאמי" אמרה לי נוגה.

חייכתי קצרות, אבל בתוכי ממש שמחתי.

ניר ותום הם תאומים, ממש חתיכים. הם גרים בשכונה אז אני נפגשת איתם הרבה בניגוד לכל שאר הבנות שאוהבות את אחד מהם. ויש את בן. הוא כל הזמן מסתובב איתם. הוא ממש ארס צעצוע. הוא קונה מאח שלי סיגריות וזה ממש גרוע.

הוא לא הכי יפה בעולם אבל הוא יפה.

"ומה איתך נוגה, מה איתך ועם תום?" שאלתי.

"אני ותום, ממש לא!" השיבה וכאילו נגעלה מהשם 'תום'.

"אני ואפי סוג שלי ביחד..." השיבה קלות.

"אפי?!" אני ושחר קראנו שתינו בפליאה.

"אבל הוא בן 17...." אמרה שחר.

"כן, מה רע? ואני בת 15 מותר לי, לא?" השיבה נוגה כאילו הכל טוב.

אל תבינו לא נכון, לא באמת קוראים לו אפי. בכלל קוראים לו גל. כן כן... גם אני עד היום לא יודעת למה אנשים קוראים

לו אפי. אבל עם אפי לא מתווכחים. אז עכשיו שהכל מובן, ממשיכים.

"מה הקטע, מה היה ביניכם שאת כל כך מאושרת?" שאלתי ורציתי לדעת כבר הכל.

"בחופש דיברנו באייסי, במסנ' ובאסמסים כל הזמן. הוא כתב לי אין סוף הודעות..." אמרה ועצרה .

הפסקתי להסתכל עליה והסתכלתי קדימה. וראיתי את.......

 

=ההמשך יבוא=

נכתב על ידי בימבה=) , 2/2/2008 20:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסבר קצר


הי אני כותבת הבלוג....

 

זה בלוג על סיפורים בהמשכים....

הסיפור הוא על חבורת ילדים: תום,ניר,בן [הם הבנים בסיפור] ושחר,הילה,עדי ונוגה[הן הבנות בסיפור].

עדי היא הדמות הראשית והיא "המספרת" ומהדמות הזאת תבינו כבר הכל.....

טוב.....זהו! אם אתם לא מבינים משהו רק תשאלו!

תהנו !

נכתב על ידי בימבה=) , 2/2/2008 20:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





101
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבימבה=) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בימבה=) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)