באמת שאין לי שמץ של מושג מה אני עושה.
למה אני הורסת משהו כ"כ טוב שנמצא לי בידיים?
למה כל פעם שאתה אומר לי שאני עצבנית כל הזמן אני מתעצבנת עוד יותר?
זה כמו להגיד למישהו תרגיע, זה לא באמת מרגיע אותו.
למה אתה אומר את זה?
למה אני מנסה כל פעם למצוא למה אני מתעצבנת עלייך?
אין על מה להתעצבן עלייך..
אולי חוץ מזה שאתה נרדם מדי פעם.
אתה לא מקנא.
אתה לא מתעצבן.
אתה אף פעם לא עצוב.
בעצם, אני מרגישה שאני עושה לך רק רע מאז שפגשת אותי. אני לא עוזרת לך, אני לא משנה אותך, אתה לא צריך עזרה. אתה תמיד מסתדר מצויין.
מצד אחד כשאני עצבנית אני מרגישה כאילו אני רק מרחיקה אותך ממני, ויום יבוא ואתה פשוט תקום ותלך כי פשוט ימאס לך להכיל תעצבים שלי. זה הגיוני.. אני הייתי הולכת מזמן במקומך, הייתי בורחת הכי מהר שאפשר.
אתה באמת דואג? אני רוצה שתדאג לי. אני לא חושבת שהייתי אומרת לך את זה בחיים {אלא אם כן שתיתי משו} למרות שאמרתי לך הרבה דברים מטומטמים. לפעמים אני אומרת לך על בנים שהתחילו איתי או על ששתיתי או משהו כדי שתקנא או תדאג. נכון אידיוטי? זה הדבר הכי אידיוטי ששמעתי בחיים. אבל אני עושה את זה. אם זה עובד? ממ.. לא ממש. אתה אומר מה שצריך, אבל אתה לא באמת לחוץ על זה.
אני זוכרת שאמרת לי פעם אחת שאתה אוהב אותי. זה היה בטלפון.. הייתי עצבנית {מפתיע}. פשוט אמרתי בי וניתקתי. אולי בגלל זה אתה לא אומר את זה יותר?
איך פיתחתי תלות כזו במישהו???
הסתכלתי בפוסטים הקודמים והגעתי למסקנה.
אני בנאדם דיכאוני, ועצבני, ועצוב ודי מעצבן בכללי.
לא הייתי רוצה להיות חברה שלי, או חבר שלי.
אני רוצה לשנות את זה
ולהשתנות
ולהיות בנאדם שמח יותר.
ולעזור לך, לא רק שאתה תעזור לי.
ולא לשמוע מאנשים כמה שאני עצבנית או מעוצבנת עליו.
לא, אני לא צריכה את התגובות המתנשאות של אנשים שמנסים לעזור ואומרים משהו בסגנון "תפסיקי כי את מרחיקה את כולם ממך"
אני לא יודעת מה אני צריכה.
אני חושבת שאני הכי צריכה לישון.
אז סביר להניח שהפוסט הזה ימחק מחר בבוקר, כשאני איהיה שוב הגיונית ומאושרת כי יש לי כ"כ הרבה.
בהחלט אחד אמיתי, מנוסח בצורה עילגת והכל {כבר עברו ימי החוכמה.. חהחה} אבל בלי המסננת ששמתי לעצמי כל פעם שכתבתי פה, כדי שמי שיקרא לא יקבל תרושם שאני בנאדם ממש מפגר.
מצד שני אחרי שכתבתי אותו אני מרגישה טוב,
אז אולי החרטה הזה יצא שימושי קצת בסופו של דבר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
